1 2 3

•ליאו•

"ליאו! כמה פעמים אני צריכה להגיד לך לא להשאיר את הדברים שלך פזורים ככה ברחבי החדר?!" צעקה ליה, אחותי התאומה.
כן, אנחנו ליאו וליה, תאומות זהות לחלוטין שבדרך כלל מסתדרות, אבל כמו כל אחיות רבות הרבה.
"תשתקי ליה, את לא מעניינת." צעקתי בחזרה, משועממת.
ליה נאנחה בקול. "אין לי כוח אליך. את באה היום?" שאלה.
"ברור, שאני אחמיץ הזדמנות להיראות כמו זונה? ועוד איתך ביחד? לא בא בחשבון." גיחכתי.
בתגובה התעופף לעברי אחד מהחפצים הרבים שהיו פזורים בחדר. התחמקתי ממנו והוא התרסק על הרצפה בקול חבטה עמום, כנראה חפץ קטן ולא רציני.
ב"היום", התכוונה ליה לשאול אם אבוא למסיבה הערב. לא ידעתי לאיזה מסיבה ואיפה, תמיד יצאנו ביחד וזרמנו לאן שהגענו, שום דבר לא היה מתוכנן מראש. היינו חיות מסיבות, כל לילה מחדש.
להורים שלנו לא היה אכפת, אם היה אפשר הם היו משאירים אותנו פשוט מחוץ לבית וזהו.
לליה ולי זה לא הפריע. עשינו מה שבראש שלנו בלי להתחשב באף אחד.
השעה הייתה רק ארבע בצהרים, וכרגיל החלטתי ללכת לישון, וכך עשיתי.

מכות כרית חבטו בי בפנים. "קומי ליאו!" עוד מכה.
מילמלתי משהו לא ברור לתוך הכרית המונחת מתחת לראשי.
עוד מכה.
"ליאו!"
מכה. מכה. מכה.
"מה את רוצה ממני," רטנתי, עדיין מסובכת בין קורי השינה.
"קומי! יש לנו חתיכים לתפוס הלילה!"
ושוב מכה. ועוד מכה.
ואז מים. על כל הראש, וחלק מן המיטה.
בשלב הזה התעוררתי סופית. קמתי בבהלה מנערת את שיערי ומסתכלת מצד לצד.
"יופי. עכשיו תזיזי את התחת שלך למקלחת ותלבשי משהו כי יש לנו עניינים הלילה." אמרה ליה, שפכה עלי עוד כמה טיפות ויצאה מהחדר לכיוון המטבח. שמנמנה קטנה.

---

קצר קצר אבל כבר אמרתי שככה זה יהיה. נטו לכיף.
יראת 💁