1 2 3

•ליאו•

התעוררתי במיטה שלי, כשכאב ראש חד מפלח את ראשי. תפסתי בצידי ראשי ונשכתי את שפתיי בכאב.
עוד פעם נשרפתי אתמול? כל כך צפוי. לא זכרתי מה קרה שם ולא רציתי לזכור.
ניסיתי להתרומם ומיד גנחתי בכאב כשכאב ראש נוסף פילח את ראשי.
תפסתי חזק בצידי המיטה, מכריחה את עצמי להתרומם על אף הכאב. אני חייבת מים וקצת אספירין אולי.
התרוממתי לאט, עוצמת חזק את עיני. כאב ראש נוסף בא וקרסתי על הרצפה, משפשפת את ראשי.
למי אכפת. אני אישאר פה וזהו.
איפה ליה? תהיתי אם היא גם גמורה כמוני.

אחרי שהצלחתי סופסוף לקום וישבתי במטבח לאכול מה שמצאתי, ליה הופיעה בקצה המסדרון, גוררת רגליים לכיווני. או בעצם לכיוון המטבח.
"בוקר." אמרה לתוך המקרר.
"בוצר גם לך." האמת שלא ידעתי בכלל מה השעה, אבל שיערתי שכבר צהרים. או ערב? שאלה טובה.
"אז גם היום אנחנו הולכות להימרח בבית ולהנות מהשקט?" שאלתי את ליה.
"כן, בטח. שקט."
"הגחגוך שלך לא עוזר. בואי ניקח את האוטו וניסע."
"לאן?" ליה שאלה.
"לים. אנאערף." עניתי.
"טוב נו. בואי."
וכך מצאנו את עצמינו שוכבות על המגבות שהבאנו לחוף, נהנות מהשמש. כיף לא נורמלי.
עוד יום חסר "שקט" עבר בהצלחה.

---
איזה ניסיון עלוב לחזור לכתיבה. מקווה שבהמשך השעמום פה ישתפר.
יראת 🔥