1 2 3

•ליאו•

כוסית קטנה הוחלקה לעברי על הבר.
העיניים שלי כבר היו מזוגגות לחלוטין כמו גופי הנרפה, אך זה לא מה שעצר אותי.
הנוזל המבעבע החליק מאוד מהר בגרוני, שורף את דרכו פנימה ומתפשט.
לא הרגשתי כלום. רק שריפה ושריפה ושריפה. כמו שאני אוהבת.
גופי החל להתנענע עם קצב המוזיקה, כשאני עדיין ישובה על הבר.
ראשי נכנס לקצב, עיניי נעצמו ולא הייתי צריכה רחבה בשביל לנוע. הייתה לי נוכחות משל עצמי.
ליה ישבה על כיסא גבוה לידי, על תקן הנהגת התורנית שלנו.
"תן לי עוד." פקדתי.
כוסית נוספת הוחלקה לעברי. מהר מאוד היא התרוקנה.
"ליאו," ליה רכנה לעברי, "יש איזה חתיך שבוהה בך כבר כמה דקות."
"איפה?" שאלתי, עיני עצומות.
"צד ימין שלך, על הספה בצד."
פקחתי את עיני וסובבתי את ראשי לכיוונו. לא אכפת לי אם ישים לב, הוא זה שבוהה בי.
ליה צדקה. באמת היה שם חתיך אלוהי, והוא באמת בהה בי. היה לו שיער חום פרוע ועיניים שעכשיו הסתכלו אל תוך עיני בתהייה.
הרמתי לעברו גבה. על מה אתה תוהה לך שם ילדון?
החתיך הנהן לעברי וצל של חיוך הפציע על פניו המסותתות, אך בעיניו נותרה אותה התהיה.
הסתובבתי חזרה על מקומי. היום אני רוצה רק להישרף עוד ועוד, אין לי חשק לעיניים שבוהות בי ואני לא מבינה את פירושן.
"אלוהי." מלמלתי לליה בפיזור נפש, מסמנת לברמן עוד.
הברמן רכן לעברי. "את בטוחה שאת רוצה עוד?" שאל בדאגה למראה הכוסיות הריקות הפזורות מולי.
"כן. עכשיו." עניתי בחוסר סבלנות מובהק.
הברמן משך בכתפיו. מה אכפת לו בכלל, שיביא לי כבר אש חדשה.
אש אש אש.
ועוד אש.
מוחי כבר היה מעורפל לחלוטין, מחוק. חזרתי לנענע את גופי על הכיסא, בטוחה שרק אני חיה בעולם הזה.
"בואי ליאו, סיימנו להיום." נשמע קול בחלל האוויר.
ליאו? מי זאת ליאו?
לא אכפת לי. את מי היא מעניינת.
אני רוצה עוד אש.
"ליאו מטומטמת תעזבי את המצית הזה!"
המצית הזה אלוהי. הוא מוציא מעצמו ניסים ונפלאות כמו האש שאני אוהבת.
"ליאו!"
מי זאת ליאו?!
"את חתיכת מטומטמת! תעזבי את האש שאת כל כך אוהבת ותתחילי להזיז את התחת שלך לאוטו!"
רקעתי ברגלי בעצבנות כשהאש נלקחה ממני. לא ישבתי על הכיסא מקודם?
נגררתי בכוח על הרצפות.
אש אש אש.
תביאו לי אש.
"תשתקי כבר ליאו, תשתקי ותיכנסי לאוטו המזוין הזה כבר כי נמאס לי למרוח אותך!"
נפלתי על מרקם רך, אולי של האוטו הזה שהיא טענה שיש. התמקמתי עליו ונרדמתי.
אש אש אש.

---

יראת 🔥