גבול שקט

201 12 0
                                    


גבול שקט

הוא צעד במהירות בין מסדרנות בית הספר העמוסים בתלמידים, כל אחד מהם מיהר לדרכו, חלק מהם שלחו לו מבטים סקרניים והבנות אפילו שלחו לו מבטים מפלרטטים. הוא מודע לכך אך זה לא באמת עניין אותו יש לו מטרה ויש מישהי שהוא אמור למצוא.
הוא הרגיש אותה, ידע היטב היכן היא נמצאת, הוא עבר את המדרגות הוא התקרב אליה, הוא הרגיש זאת, בתוך גופו, במעמקי תודעתו.
הוא התקרב למקום שבו היא ישבה עם חברותיה ושיחות ערות התרחשו שם.
שמה נלחש מבין שפתיו והיא הסתובבה לעברו בחדות, מופתעת לראותו היא מלמלה מילות התנצלות לחברותיה וקמה לקראתו, היא הניחה את ידה על זרועה ומשכה אותו הרחק מכולם, חלקם הביטו בסקרנות, נראה שהדבר כאילו אינו נגע בה, היא אפילו לא הביטה בהם. "מה אתה עושה כאן?" קולה מלא חשש ובעיקר גם כעס.
"קדימה, תראי לי, לא יכולתי לחכות" הוא ביקש ממנה בלי להתנצל, היא הביטה בו במבט נוקב "ובגלל זה מהירת כל כך לבוא?" היא שאלה, קולה קשוח ואינו מרוצה.
"בבקשה אף אחד לא ידע, זה לא באמת משנה" הוא התחנן בשקט.
לבסוף היא התרצתה והביטה סביב ראתה שהם היחידים בסביבה, היא הסתובבה אליו ונעמדה בגבה אליו, היא מרימה מעט את החולצה. סוג של חריטת-קעקוע התגלה מעל אגנה בצד שמאל, הוא העביר את אצבעו על החריטה, בזהירות, תדהמה הופיע על פניו בשקט, החריטה הייתה יפיפה בעיניו, קיווים מסולסלים שהתחברו לתוך עיגול מרכזי. הוא מעולם לא ראה את החריטה הזו קודם והוא ידע היטב שהיא בין היחידות שנשאו אותה.
כאב חד חלף בכל גופה והיא הכירה היטב את הכאב והיא נרתעה ממנו מיד, משכה את החולצה מטה והסתובבה לעברו ושאלה בכעס וקולה "אתה פשוט התחברת עליי?".
"א-ני ..." הוא גמגם, לא האמין שזה יכול לקרות לו, הוא הביט בחלחלה בידו ורואה את אצבעו בדם, אסור היה לעשות את זה, "אני מצטער" הוא התנצל מיד, מבין את גודל הטעות שקרתה, הוא אפילו לא ידע שהוא דימם "לא ידעתי, אני מצטער, לא ידעתי".
הוא התקרב אליה אך היא דחפה אותו כאב מילא את גופה היא ייללת , נאנקה ונפלה על ברכיה "אני לא בטוחה שאתה יכול לשרוד את זה, חיבור זה הקשר הכואב והחזק ביותר שאנחנו יכולים לקיים, רק במקרים חריגים אנחנו עושים זאת אתה יודע את זה" אנקה רווית סבל יצאה מפיה שוב, היא המשיכה לדבר "זה גם מסוכן מאוד לשני הצדדים, אחרי כל האימונים וכל רמת הכאב שעברתי זה כואב לי כאילו אני צועדת באש, אותך זה יכול להרוג!" המילה האחרונה יצאה כזעקה מפיה שהיא לפתה את הקיר לצדה.
הכאב בא בגלים, הידד היטב בכל גופם, הוא התקפל הכאב היה בלתי נסבל, הוא נפל על הרצפה בחבטה עזה. צעק שכל גופו הזדעזע ונפל אחורה, הוא השתטח על הרצפה, לא היה לו אכפת מדבר, רק הכאב הנוראי והוא ביקש שישכח.
הוא הרגיש כאילו סכין ננעצת שוב ושוב בגופו, הוא הרגיש שהוא מדמם, הכאב הזה היה נוראי מכל מה שמישהו יכל אי פעם לתאר.
החיבור בניהם הוא עמוק וחזק, הוא לקח כל טיפת אנרגיה בגלל זה משתמשים בו רק במצבי קיצון, החיבור נשאר לתקופה מסיומת.
זה הרגיש כאילו כל גופו עלה בלהבות. בלי אפשרי היה להפסיק את זה, אם זה קרה גם אם בטעות היה אליו לבלוע את הכאב הזה, להתמודד איתו ולקוות בכל ליבו שהוא לא יהרוג אותו, הוא לא היה מיומן כמוה, למעשה הוא היה רק בתחילת הכשרה, בעוד שהיא דהרה קדימה הוא נשאר הרחק מאוחר.
אם החיבור ישולם והוא אכן ישאר בחיים יהיה לו במה להתגאות אפילו מעט, אולי היא גם תסכים להכשיר אותו מעט לפחות בתקופה שהחיבור שלהם יהיה קיים.
הוא נשך בחוזקה את שיניו, אני חייב לעבור את זה, אמר לעצמו.

שקיעת השמש Where stories live. Discover now