הצד האפל של הירח

פרק 1: הרפתקאות ברכבת

אגת התחרט על הכל.
הוא רצה שוב הביתה, למיטה המוכרת, לאנשים המוכרים.
באותו רגע הוא לא חשב על זה שהם לא רוצים אותו שם, הוא חשב רק על זה שהוא פוחד.
אנשים הלכו ממקום למקום, כולם ידעו מה הם צריכים לעשות ולאין ללכת. רק אגת, עמדה תקוע במקומה, פוחדת לעשות את הצעד הראשון.
"סליחה?" אמר קול מאחוריו.
"כן." אמרה אגת והסתובב לראות מי פנה אליו. זאת הייתה אישה צעירה לבושה במדים, המאבטחת של תחנת הרכבת.
"אתה צריך אולי עזרה?" היא שאלה בעדינות.
אגת ידעה במעורפל איך היא ניראה, עייף, מבולבלת, אבודה ומפוחד. אגת חייך חצי חיוך בנסיון להראות יותר בטוח בעצמו "אני פשוט אף פעם לא נסעתי לבד ברכבת." זה היה חצי שקר, אגת לא נסע ברכבת בחיים.
"יש לך כרטיס?" האישה שאלה באותו טון רגוע ועדין.
"עדיין לא." אמרת אגת והרגיש איך הבושה מתחילה לכרסם בו.
"הינה." הצביעה האישה אל דוכן הכרטיסים "שם תוכל לקנות כרטיס והם יגידו לך איפה ומתי לעלות לרכבת."
"תודה." הוא אמר וניסה לחייך שוב. הוא פנה לעבר הדוכן והרגיש את פניו מאדימות. מה הוא חשב לעצמו כשחשב שיצליח להסתדר לבד? אפילו להבין לבד איפה לקנות כרטיסים הוא לא הצליח.

התור שלה הגיע.
הבחור הצעיר שישב מאחורי הדלפק ניראה עייף.
"כן, לאין אתה צריך?" הוא שאל.
"אל פרסאול." אמרה אגת, הקול שלה רעד, היא התחילה לדמיין איך הוא מתיישב בנחת ברכבת ונוסע בביטחה אל ביתו החדש.
"הרכבת הבאה יוצאת בעשר וחצי." אמר הקול שהחזיר אותו למציאות.
"אוקי, וכמה זה עולה?" הוא שאל, מקווה שזאת לא שאלה טיפשית.
"תשעה עשר שקל ותשעים אגורות." אמר הבחור.
הוא שילם במהירות והתכוון ללכת כשהבין שלא שאל באיזה רציף הוא צריך לעלות.
"ס-סליחה? באיזה רציף אני..." הוא שאל את הבחור אך הוא קטע אותו.
"רציף שתיים, זה רשום על הכרטיס שלך." הוא אמר בגסות.
הפנים של אגת האדימו, הבושה כבר אכלה חלק גדול ממנו.
כשאתה גדל בלהקה ועוד אחת כמו להקת אות׳לו, אתה כמעט ולא נחשף לעולם שבחוץ. אתה לא עושה דברים שלרוב בני האדם ניראים מובנים מאליהם.

אגת התיישב על אחד המושבים ברכבת. הלב שלו דפק חזק יותר מאי פעם, הפחד שהוא עלה לרכבת הלא נכונה געש בו למרות ששאל שלושה אנשים שונים אם זאת הרכבת הנכונה לפני שעלה. יש לי נסיעה של ארבע שעות לפניו, הוא חשב. לפחות אנסה לנוח? הוא שאל את עצמו, למרות שידע שזה לא הולך לקרות.