הצד האפל של הירח

פרק 6.5: זה רק סיפור על חיים שבורים

ראם הפך לאיש זאב בגיל שש-עשרה.
זה היה כמה שבועות לאחר שאיבחנו אותו במחלה שלו, דיכאון קל כרוני (או במילים יפות, דיסתימיה.)

הוא היה אז בריב עם אמא שלו וכל מה שרצה היה לברוח כמה שיותר רחוק ממנה.
וזה מה שהוא עשה,
הוא לקח את התיק שלו וארז את החפצים שלו. הוא תכנן להישאר לישון אצל חבר כמה ימים ואז למצוא לעצמו מקום קבוע,מה שכמובן, לא קרה.
כשהלך ברחוב החשוך, במקרה בליל ירח מלא, הוא הותקף וננשך.
שמו של איש הזאב שנשך אותו היה נאומי. לאחר שנאומי התעורר בבוקר והבין מה הוא עשה הוא לקח את ראם אל הלהקה שלו שלקחה אותו תחת חסותו. שמה של הלהקה היה נַאוּדִּיז.
ראם חי עם הלהקה משך שנתיים עד שהגיעה לגיל שמונה-עשרה. השנתיים האלה היו השנתיים הקשות בחייו. אימו, שניסתה ליצר איתו קשר, הסביבה החדשה, המחלה שלו, והדיספוריה מגדרית לא נתנו לו מנוחה.
הדבר היחיד שהחזיק אותו בחיים היו התרופות שלו, הסמים שלו והיכולת שלו לפגוע בעצמו.
ככה הוא היה שורד (אולי הוא היה חושב שהוא הצליח בכלל לא רע).
הוא עזב את הלהקה והתחיל לחיות בתור בודד.
באותה תקופה הוא התחיל לקבל טיפול הורמונלי והתחיל סוף-סוף להראות כמו שתמיד חלם.

הוא עבר לגור בדירת שותפים קטנה ולהתפרנס מקעקוע, שירה במועדונים וציור (עד כמה שציור יכול להיות רווחי), אימץ שלושה חתולים והתחיל ללמוד לחיות מחדש.
לא היה לא כלום ובו זמנית היה לו כל מה שהיה צריך.
הפעמים היחידות שהיה יכול להנות מיחסים זה כשהוא שיכור.
הוא היה בן עשרים ושש ועוד לא היה לו בן או בת זוג רציניים.
כל יום ניראה לו מיותר.
ועדיין, הוא נשאר חי.

כמובן שהיו לו עדיין בעיות בעולם העל-טבעי.
בודדים תמיד היו מטרה ללעג אצל להקות, ומטרה קלה לקבוצות של ערפדים משועממים.
אבל ראם חשב שהוא ראה כבר הכל, טוב, הוא הבין שהוא טעה.