פשוט תעשה את זה, אמר הקול בראשו של אגת.
הוא שיחרר את כל האוויר מהריאות שלו ונשם נשימה עמוקה.
היא לחצה על כפתור ה'חיוג' בנייד שלה והצמידה את הטלפון לאוזן.
ביפ ביפ ביפ
"הלו?" אמר קול של אישה.
"אמ, שלום. אני בקשר לעבודה." אמר אגת.
"או, אני מצטערת אבל זה כבר לא תקף." אמרה באישה.
"חבל... תודה בכל מקרה. להתראות." אמר אגת.
"אמשך יום טוב." אמרה האישה וניתקה.
אגת קרס על הספה.
זה היה כבר הטלפון החמישי שעשה הבוקר, כולם אמרו שלא תקף יותר.
הוא ידע שאסור לו, אבל הוא התחיל להתייאש.
כל טלפון גזל ממנו יותר מידי אנרגיות.
עד כמה ימים עומד להיות ירח מלא והאוכל בדירה מתחיל להגמר.
הוא ידע שאין לו ברירה אלה ללכת לסופר בפינת הרחוב. הוא כבר ביקר בו, ביום הראשון שלו בעיר אחרי שקיבל את המפתחות לדירה.
הוא לא חיבב את האיזור. הוא היה ליד פאבים והרחובות תמיד היו מלאים בהומלסים, שיכורים והומלסים שיכורים.
הסופר הכי קרוב שהוא ידע על קיומו היה במרחק עשרים דקות וגם הוא לא היה באיזור טוב יותר.
אגת משך את עצמו מספה והתחיל ללכת לכיוון המטבח.
כל מה שנשאר בבית היה כמה חטיפי שוקולד שהביא מבית, תיוני תה, כיכר לחם חצי אכולה וקצת קורנפלקס.
הוא לקח לעצמו שחטיף שוקולד ומילא לעצמו כוס מים רותחים. הוא זרק לכוס המים תיון והתיישב על אחד הכיסאות מכרסם את החטיף שלו.
נשאר לו עוד כסף, הוא היה יכול להמשיך לחיות עוד לפחות חודש בלי לפחד שיגמר לו הכסף.
אבל היא לא רצתה.
היא הבינה שאם תתחיל לדחות את מציאת העבודה היא לא תמצא אותה לעולם.
היא רצתה חיים חדשים, בלי הפחד והחרדה שאפפו אותה כל חייה.
מבחינת מציאת עבודה הייתה הפתח הקטן לעולם הזה בחוץ.
היא התחילה להרגיש כל כך בודדה בדירה הקטנה שלה.
הערב ירד והרחובות החשיכו.
זאת הייתה השעה המושלמת בשבילה. כן, אולי מספר האנשים בפאבים עולה בלילה אבל מספר הולכי הרגל הרגילים יורד, והם אלה שהפחידו אותה יותר מהכל.
הוא הסתכל במראה, הוא חשב שניראה בסדר.
הוא לבש מכנסי ג'נס שחורות, חולצה פשוטה לבנה ועליה קפוצון בצבע אפור.
ככה הוא היה מתלבש בדרך כלל.
לא משהו בולט מידי.
היא וודאה שהארנק שלה בתיק הגב שלה ושמה אותו על גבה.
היא הייתה מוכנה לצאת.
YOU ARE READING
הצד האפל של הירח
Werewolfרוב חיו אגת היה בודד, וזה לא היה קשור לעובדה שהוא איש זאב. ההורים שלה אף פעם לא אהבו אותו, והחרדה שלו רק החמירה עם השנים. כשגירשו אותה מהלהקה בה גדלה הוא לא מהר לחפש לעצמו להקה חדשה, הוא רק רצה לנוח מכל מה שקרה. אבל כשאגת עברה לעיר חדשה, שום דבר לא...
