הם הגיעו לבניין שבו גר אגת.
ראם חיכה לו למטה בזמן שאגת העלתה את המצרכים שקנתה.
הם תכננו לקפוץ לאחד המועדונים (של הקהילה הגאה, אבל את זה ראם לא אמר) ופשוט לנסות להנות.
ראם עדיין ניסה להבין עד כמה אגת סטרייט, לעומתו, לאגת זה היה ברור כשמש שראם לא אחד כזה.
כשאגת הייתה למעלה בדירת היא לקחה שתי כדורים בגוון חום ובלעה אותם עם כוס מים, בתקווה, שהם ירגעו אותה טיפה.
הם התחילו ללכת לכיוון המועדון עליו דיבר ראם בזמן שפיטפטו בהיסוח דעת על עובדות כלליות מחייהם.
מאיזושהי סיבה מאוד עיניין את ראם החיים לפני המעבר של אגת לעיר. ראם היה טוב בלזהות אנשים שנושאים התוכם מטען רגשי כלשהו, יכול להיות שהבחור החמוד שפגש בסופר רק צריך מישהו לדבר איתו.
הם הגיעו ליעדם, נכנסו פנימה והתיישבו על אחת הכורסאות.
ראם הזמין לעצמו כוס משקה חריף והציע אחד גם לאגת, אך זה בתשובה מלמל שהוא לא שותה והזמין לעצמו מיץ תפוזים (מה שהפתיעה מאוד את הבחורה מאחורי הדלפק).
הלילה התחיל להגיע לקיצו, ראם היה צריך להגיעה לעבודה למחרת ואגת כבר התחיל להרגיש מנומנם.
הם שילמו את החשבון ויצאו מהבניין.
"אני יכול ללוות אותך הביתה?" שאל ראם. אגת הינהן בחיוב, הוא התחיל לחבב את ראם.
הם התחילו ללכת לכיוון הבניין בו גר אגת.
"ממש שנהנתי איתך." אמרה אגת.
"ואני ממש נהנתי איתך." אמר ראם עם חיוך. "אולי נפגש עוד פעם מתשהו?"
"בטח, זה יהיה מדהים." אמר אגת.
"יש מסעדה קטנה ליד-..." ראם השתתק. הוא התחיל להרגיש ריח, ריח של מוות ודם קרוש. אגת התחיל להריח את זה גם.
"אז, אנשי זאב הומואים? לא ידעתי שזה קיים. בטח סילקו אתכם מהלהקה או משהו." הקול אמר בבוז. "אתם מגעילים אותי."
הערפד היה גבר גבוה ומוצק (או שמן, כמו שחשב ראם), הוא היה לבוש בבגדים טיפוסיים לגבר בגיל העמידה, טי-שירט ומכנסי ברמודה.
"מה אתה צריך?" שאל ראם, הדבר האחרון שהוא רצה זה שאיזה ערפד יהרוס לו את הערב.
"תתחפפו לי מהעיניים." הוא אמר. "הומואים." הוסיף.
"חתיכת-" התחיל להגיד ראם כשהרגיש את היד של אגת תופסת בשלו.
זאת הייתה הפעם הראשונה שאגת ראה ערפד, בעיר שבה גדל לא הייתה פעילות ערפדית בכלל.
"קדימה כלבלבים, תתחפפו מפה!" צעק הערפד.
ראם שיחרר את האחיזה מידו של אגת, הוא לא ידע אם זה האלכוהול בדמו או ליל הירח המלא שמתקרב אבל הוא הרגיש שהוא יכול לקרוע את הערפד לגזרים. הוא לא חשב לרגע על העובדה שהערפד היה לפחות מטר שמונים, והוא פחות מטר שבעים.
אגת הרגיש איך הלב שלו מתחיל לדפוק חזק יותר ויותר, הוא קפא במקום ואפילו לא הרגיש שידו של ראם חמקה מאחזתו.
ראם הרגיש את חום גופו עולה וכל שריר בגופן צועק לו לתקוף, אבל לפני שהספיק לעשות צעד אחד.
"מה? לין, התחלת לצאת עם כלבים?' זה היה עוד ערפד, הוא התקרב אליהם באיטיות. ראם יכול היה להריח עוד לפחות חמישה שכנראה עמדו בין הבניינים מסביב, צופים בהם.
הערפד החדש התקדם אל ראם, גם הערפד ההוא היה גבוה יותר מראם אבל הרבה פחות מוצק מהשני.
אגת לא הבין מה הולך לקרות. הוא הרגיש את הלחץ באוויר והבין שהוא לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן. היא השמיעה אנקה מוזרה שהזכירה לראם על קיומה.
ראם התחיל לגשש אחרי ידע של אגת בלי להפסיק להסתכל לעיניו של הערפד. לבסוף הוא מצא את ידה, אחז בה חזק, הביט לרגע לעינייה של אגת. פחד טהור נטף מהם.
הפה שלו התעוות למילה ללא קול "רוץ."
וזה מה שאגת עשה, התחיל לרוץ.
YOU ARE READING
הצד האפל של הירח
Lupi mannariרוב חיו אגת היה בודד, וזה לא היה קשור לעובדה שהוא איש זאב. ההורים שלה אף פעם לא אהבו אותו, והחרדה שלו רק החמירה עם השנים. כשגירשו אותה מהלהקה בה גדלה הוא לא מהר לחפש לעצמו להקה חדשה, הוא רק רצה לנוח מכל מה שקרה. אבל כשאגת עברה לעיר חדשה, שום דבר לא...
