פרסואל הייתה עיר רועשת ומלאה בתנועה, אפשר להגיד שהיא הייתה כמו לונדון, ניו-יורק או כל עיר מרכזית אחרת. זאת הייתה עיר גדולה שאיחדה בתוכה אנשים שונים ממוצאים שונים ותרבויות שונות, בינהם כמובן גם קהילות שונות של יצורים על טבעיים.
בפרסואל היו שתי להקות גדולות, פֶהוּ ובֶּרְקַנַן, אבל ברחבי העיר היו מפוזרות עוד עשרות להקות קטנות ומקומיות ששמרו על פרופיל נמוך.
כשאגת חיפשה דירה היא ווידאה שהיא רחוקה מכל להקת אנשי זאב, הוא לא רצה קשר עם אנשי זאב שדומים לאלו בבית, הוא לא רצה שום דבר שיזכיר לו את הבית, הבית שהגלה אותו.
היא ירדה מהאוטובוס, לפי המפה בנייד שלה הייתה לה עוד הליכה של עשר דקות לדירה החדשה.
הנחישות שלה והמהירות בה מצאה את התחנה הנכונה לאחר שירדה מהרכבת הפתיעו אותה.
התחלה חדשה, היא חשבה לעצמה, ככה היא ניראת.
הוא התחיל לצעוד ברחוב לכיוון שהראה לה הנייד.
זאת הייתה הליכה ארוכה ממה שחשבה,
אבל היא הגיעה לבניין בביטחה.
לאחר שהיא טיפסה שלוש קומות היא הגיעה אל הדלת. זאת הייתה דלת ישנה עשוייה מעץ צבוע בתכלת. הצבע התאים לשאר חדר המדרגות, עם ריצפת העץ הבהיר והקירות המכוסים בטפט פרחוני בצבע כמעט זהה לתכלת של הדלת. זה היה בניין ישן רחוק ממרכז העיר והמחיר שלו היה בהתאם. למרות שלאגת לא הייתה בעיה עם כסף (במיוחד כי הוריה היו מוכנים לתת לה כל סכום שבעולם העיקר שהיא תעזוב) היא עדיין הרגישה שהיא רוצה לגור בבית הכי זול שהיא תמצא רק כדי לא להרגיש תלויה בהוריה כמו שהרגישה כל חייה.
הוא דפק על הדלת שממול לדירה שאמורה להיות שלו.
הלב שלו התחיל לדפוק מהר.
בעל הדירה הבטיח שהוא ישאיר את המפתח אצל אותם שכנים.
אבל מה אם הוא שכח?
אבל מה אם הם לא בבית?
אין לו לאין ללכת.
אבל הדלת נפתחה ואגת קיבל את המפתח,
והחרדה, רק חרדה.
YOU ARE READING
הצד האפל של הירח
Werewolfרוב חיו אגת היה בודד, וזה לא היה קשור לעובדה שהוא איש זאב. ההורים שלה אף פעם לא אהבו אותו, והחרדה שלו רק החמירה עם השנים. כשגירשו אותה מהלהקה בה גדלה הוא לא מהר לחפש לעצמו להקה חדשה, הוא רק רצה לנוח מכל מה שקרה. אבל כשאגת עברה לעיר חדשה, שום דבר לא...
