מה שלולה רוצה

פרק 20

שוב פעם התעוררתי בבהלה מהחלום הזה.
זה כבר שבוע שאני לא ישנה כמו שצריך,שאין לי תיאבון ואני אוכלת כי צריך.
קייל הבין שאני לא רוצה אותו ליידי כרגע.
עם כל זה שאני אוהבת אותו כרגע הוא גורם לי להרגיש חלשה...אני לא יכולה לפתח רגשות והוא ממיס אותי.
"לולה" לוק נכנס בריצה לחדר שלי אחרי שבטח שמע אותי צועקת.
"תעוף מפה" זה אמנם הבית שלו אבל אני לא אורחת שלו אני אורחת של אחיו וזה החדר שלי לבינתיים.
"אני מצטער אוקיי?! כמה פעמים עוד אני אצטרך לומר את זה?!?!" כן הוא הצטער כבר אלף פעם,וזה לא שאני לא סולחת לו אני פשוט רוצה להתנתק ממנו רגשית,גם ממנו וגם מקייל.
"פשוט תלך מפה לוק" אמרתי בשקט ובייאוש.
הוא דפק את היד בקיר ועזב.
נאנחתי וקמתי להתקלח,לישון אני כבר לא אחזור היום.

"בוקר טוב מיס לולה" מרי העוזרת החדשה נכנסה ואמרה. חייכתי אליה חיוך קטן והיא הניחה את מגש האוכל ליידי.
"זה בסדר מרי אני לא רעבה" אמרתי ופניה הפכו עצובות.
"מיס לולה את חייבת לאכול,כבר שבוע לא ראיתי אותך אוכלת" היא אמרה עם המבטא הצרפתי המצחיק שלה והסתכלה עליי.
"זה בסדר מרי אל תדאגי אני אוכלת" ניסיתי להרגיע אותה אבל לא נראה שהיא קונה את זה.
היא חייכה בנימוס ויצאה מהחדר לוקחת את מגש האוכל איתה אך משאירה פרוסת לחם עם חמאה.
אני מרגישה חלולה,שוב פעם התחלתי להוריד במשקל ואני לא אוהבת את זה,שלא לדבר על זה שאני כל הזמן חושבת על בן ואני מרגישה חסרת אונים.
אין לי מה לעשות יותר מדי בבית הזה אז הלכתי להתאמן כמו תמיד.

אני חובטת בשק כאילו חיי תלויים בזה ונעצרת כשאני מרגישה סחרחורת.
זה בגלל החוסר במזון.
אז אני נחה שנייה,מחכה שהסחרחורת תעבור ואז ממשיכה.
בועטת כאילו בשק הוא לנארד ושוב פעם נתקפת סחרחורת.
הפעם החלטתי שזה מספיק ואני נשכבת על הרצפה.
בוהה בתקרה ורואה הכל מסתובב.
"לולה?" אני מתרוממת במהירות כדי לראות מי קורא בשמי ואני רואה את קייל.
אך ישר סחרחורת אפילו יותר חזקה תוקפת אותי ואני עוצמת את עיניי בחוזקה.
שמעתי רעש של נעליים רצות ושנייה אחר כך ידיים גדולות תופסות אותי.
"אני בסדר" אמרתי ופקחתי את העיניים.
קייל מסתכל על פניי בוחן אותן ומסתכל עליהן בצער.
"אני מצטער כל כך לולה" הוא אומר ועוזר לי להתרומם.
"אני גרמתי לך לזה" הוא אומר ומביט על גופי.
"תפסיק!" אמרתי כשהרגשתי לא בנוח תחת המבט המרחם שלו.
"אני לא צריכה שתרחם עליי או שתאשים את עצמך במשהו שלא קשור אלייך" אמרתי ולקחתי צעד אחורה.
"לולה..." הוא אמר והתקרב,לא נותן לי אופציה להתרחק וישר מושך אותי אליו.
אנחנו צמודים כל כך...הנה שוב התחושה המעקצצת הזו בגוף.
אוי אלוהים אני לא יכולה,הבחור הזה משגע אותי.
"הייתי צריך להיות ליידך יותר,אני מצטער,מעכשיו אני לא אשאיר אותך לבד" הוא אומר עם קולו הנמוך וגופי מצמרר למשמע דברים אלה.
אני עוצמת את עיניי בחוזקה ונושכת את השפה התחתונה.
הוא מרים את ראשי למעלה ומשחרר את את שפתי משיניי.
"קייל..." אני לוחשת ונכנסת למערבולת שעיניו גורמות.
אנחנו מתנשקים כמו הצורך באוויר,שנינו היינו צריכים את זה.
"אני לא יכולה קייל" אמרתי והתנתקתי ממנו.
יצאתי בריצה משם והוא אפילו לא רץ אחריי,הוא יודע שאין טעם.

הגעתי לחדר שלי וארזתי את הכל בלחץ,הכל כדי לא להיות ליידו יותר,כדי להתנתק ממנו אחת ולתמיד.
שמתי את התיק על גבי והתגנבתי החוצה.
אני אשכיר לעצמי דירה ואגור לבד,אפתור את החרא שלי,אשתקם ורק אז אולי אני אחזור.
במצב הזה ככה אני לא מסוגלת להתנתק רגשית,להחזיר את הגוף שלי למה שהיה,לא מסוגלת לעשות כלום.
עכשיו אני מתחילה מחדש....

₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩
אל דאגה זהו לא הסוף.
הפרק הבא יהיה טיפה שונה (רמז:תשימו לב לתיאורי הזמן)
תודה רבה לכם על הדירוגים זה לא מובן מאליו ❤

Xoxo shahaf ;)