מה שלולה רוצה

פרק 26

*נ.מ. לולה*

אני פותחת את המעטפה בידיים רועדות, יש לי תחושה לא טובה לגבי מה שאני אמצא בפנים וכשאני רואה מה יש בתוכה אני מבינה שבהחלט צדקתי....
'אנו מזמינים אתכם לחתונה של קייל האנטר ונטלי קראקוב 12.04 בשעה 12:00 בחוף הים save the date!'

אני נכנסת לסטרס...אני לא יכולה לראות את זה מול העיניים שלי...פתאום זה הפך לכל כך מציאותי....
אני לוקחת מצית ובלי לחשוב פעמיים אני שורפת את המעטפה הזו ומשליכה אותה לאח.
רק חבל שאני לא יכולה לשרוף את המידע הזה מהמוח שלי...עכשיו כשראיתי את זה אני כנראה לא אשכח אותו.

"מי זה היה?" בן מגיח מלמעלה ושואל, נראה שהוא עומד שם כבר זמן מה וצפה בהתנהגות המוזרה שלי.
"אח של קייל" אני אומרת ויוצאת אל הגינה הקטנה שלנו כשבן ישר אחריי.
"מה הוא רצה" הוא שואל ומדליק סיגריה לשנינו.
"סתם זה לא משנה" אני אומרת ולוקחת שאיפה, בודקת בזווית העין שריי בסדר, חחח הוא יושב בסלקל מול הטלוויזיה ומשעשע את עצמו.
"נו כבר דברי" בן מתחיל להתעצבן הוא שונא את זה שאני לא משתפת אותו.
אני לוקחת נשימה עמוקה ועוצמת את העיניים, כשהן נפקחות אני מתחילה לדבר.
"הלכתי אליו לפני כמה ימים והתנשקנו וזה הרגיש כמו הדבר הכי טוב בעולם אני נשבעת לך בן! אבל הוא עומד להתחתן עוד שבוע לבחורה די מקסימה ואני הלכתי ונישקתי את הארוס שלה מה אני דפוקה?!"
אני אומרת ודופקת על השולחן.
בן מתחיל לצחוק ושואף מהסיגרייה שלו.
"מה אתה צוחק" אני שואלת והוא מכבה את הסיגרייה.
"את באמת דפוקה" הוא אומר וקם ממקומו.
אני מבולבלת ואני נעמד גם כדי לשאול אותו למה הוא מתכוון.
"מה את רוצה לדפוק לעצמך את החיים?! להישאר כל הזמן עם הקול הזה מאחורי הראש שאומר לך שפספסת את אהבת חייך?!" הוא צועק ונכנס עם רגל אחת פנימה.
"כשתתאפסי על עצמך תודיעי לי" הוא אומר ונכנס לגמרי הביתה מותיר אותי המומה מאחוריו.
הוא לוקח את ריי ויוצא מהבית.
אני צונחת על הכיסא ונאנחת.
למה זה צריך להיות ככה?! למה הוא לא חיכה לי כמו שאני חיכיתי לו..?
כי את סתומה לולה והוא חכם הוא באמת יודע להפריד את הרגש מהעסק, את סתם מכריחה את עצמך להיות כמו רובוט כשבתכלס את חתיכת רכיכה מסכנה!
פתאום דלת ביתי נפרצה ובחור עם אקדח עמד בראשה.
התחבאתי מאחורי הקיר הוא עוד לא הספיק לראות שאני נמצאת בבית.
יש לי אקדחים מפוזרים בכל חלקי הבית אני רק צריכה להגיע לאחד.
אני מציצה מעבר לקיר ורואה אותו עם הגב אליי.
אני שולפת בשקט את הסכיו מהמגף שלי וזורקת אותה לעבור כך שהיא נתקעת בדיוק בגב שלו והוא שומט את האקדח ונופל לקרקע.
אני רצה מעיפה את האקדח מהאיזור שלו בעזרתי הרגל שלי ודורכת לו על הפצע שגרמתי.
"מי שלח אותך?" אני שואלת והוא מתפתל מכאב.
לא עונה וצורח מכאב.
"אני אשאל עוד פעם אחת! מי שלח אותך?!" אני שואלת הוא שותק שוב ואני כבר חסרת סבלנות.
אני מוציאה את הסכין מגבו גורמת לו לפלוט צרחה עצומה והופכת אותו על הגב.
"יש לך מושג עם מי התעסקת?!" אני שואלת ומצמידה את הסכין לגרונו מביטה בעיניו רואה שהוא מתגרה.
"לוחמת נחמדה יחסית לעקרת בית" הוא אומר ואני לוחצת את הסכין לגרונות יותר.
"מה השם שלי את יודע?" אני שואלת והוא נראה מבולבל פתאום.
"אתה לא יודע אה...אז אתה סתם מתנקש חובבן" אני אומרת ונותנת לו אגרוף.
אני מרימה אותו מהחולצה ומקרבת את פניי לפניו.
"תגיד למי שלא שלח אותך שלולה גרין חזרה והוא יצטרך הרבה יותר ממתנקש חובבן כדי להיפטר ממני" אני אומרת ומעיפה אותו מחוץ לבית, צופה בו בורח בצליעה, כמה שיותר רחוק ממני.