מה שלולה רוצה

פרק 23

החלטתי שאני הולכת לדבר עם קייל, הבנתי שאני צריכה לדבר איתו ולסגור מעגל כדי להיפטר מהסיוטים האלה.
אני לא מאמינה שאני באמת הולכת לעשות את זה....

השעה 19:55 ואני נוסעת עם האוטו לבית של קייל.
אני צריכה להסביר לו למה ברחתי, אני בטוחה שזה היה קשה בשבילו בדיוק כמו שזה היה בשבילי.אני לא יודעת איך הוא יגיב,הוא בטח רצה למצוא אותי אחרי שהוא ראה אותי ליד המאפייה אבל פשוט חשבתי שזה לטובה שאני אשאר בצללים,עכשיו אני מבינה שלמען הבריאות הנפשית שלי אני חייבת לדבר איתו.

אני דופקת על הדלתות הגדולות שלא השתנו ומחכה.
"כן?" בחור גדול בחליפה שחורה שואל ונעמד בפתח הדלת.
אני לא מאמינה שאני צריכה לעבור את התחקור הזה כאילו אני איזו זרה.
"באתי לראות את קייל" אני משיבה באיפוק.
"קייל לא מצפה לאורחים" ממתי הוא מדבר בשם קייל?!
בשלב זה פשוט לא הייתה לי סבלנות וחישמלתי אותו עם הטיזר.
עברתי מעליו ונכנסתי לבית.
בשנייה שנכנסתי 2 בחורים נעמדו עם רובים וכיוונו אותם עליי.
ג'יזס האבטחה פה נהייתה מוגזמת.
"תורידו את הנשק" קול עמוק ומוכר הגיח מגרם המדרגות.
"שלום קייל" אמרתי ופניו המעוצבות נגלו אליי.
העיניים שלו מוצאות את עיניי ושורפות אותי בשקט.
"שלום לולה" הוא אומר ומעלה חיוך קטן בקצה שפתיו.
הוא מסמן עם ידו לעבר הסלון ואני ניגשת לשבת שם.
"רק הגעת וכבר עושה בעיות?" הוא אומר והשומר המעולף בדיוק נכנס פנימה.
"היא! היא חשמלה אותי!" הוא צועק ובא להתנפל עליי אבל השומרים האחרים מחזיקים אותו.
"תירגע אלכס,היא לא תעשה את זה שוב" קייל אומר ואני עושה פרצוף מתוק לעבר אלכס.
"משוחררים" הוא אומר לשומרים והם נעלמים ביחד עם אלכס.
"מצטערת שנכנסתי ככה הוא פשוט ממש עצבן אותי" אני אומרת ומחייכת מעט.
"זה בסדר הוא ישרוד" הוא אומר ומוזג תה לשתי כוסות.
"תודה" אני אומרת כשהוא מגיש לי כוס אחת ואני מחזיקה אותה בין הידיים שלי על מנת שתחמם אותי.
"הגעתי לכאן כי אני מרגישה שאני חייבת לך קצת הסברים" אני אומרת והוא לוגם מהכוס שלו אך לא מנתק קשר עין איתי.
"לא מעניין אותי למה ברחת" הוא אומר ואני מרגישה כאילו הוא קרא את מחשבותיי.
"אז מה מעניין אותך" אני שואלת ומכווצת את גבותיי.
"רק דבר אחד-של מי הילד שהחזקת כשראיתי אותך ליד המאפייה?" אני אפילו עוד יותר מבולבלת, למה זה צריך לעניין אותו?
"זה לא עניינך" אני אומרת ומניחה את הכוס שלי על השולחן.
"תעני לי!!" הוא אומר ותופס בידי.
"למה אתה כזה לחוץ לדעת?!" אני אומרת ומשתחררת מאחיזתו.
"הוא שלי?!" הוא שואל ועכשיו הכל מסתדר לי.
"לא" אני צוחקת ועונה.
הוא משחרר נשימה ונשען אחורה.
"זה הבן של אחי" אני אומרת בפשטות ומחייכת.
"את לא מבינה כמה התייסרתי בימים האחרונים כי חשבתי שזה הבן שלי,הוא נראה בגיל המתאים ותינוק בהחלט יכולה להיות סיבה מספיק טובה כדי שתברחי ואני פשוט לא הייתי רגוע" הוא אומר וקול תזוזה נשמע מלמעלה.
"בייבי?" קול נשי קורא מלמעלה ואני מסתובבת כדי לגלות אישה יפהיה עם שיער שחור יורדת במדרגות.
"תחזרי לישון יפה" קייל אומר אך היא ניגשת לשבת ליידו ומניחה עליו את ראשה.
אח,הרגשתי דקירה קטנה בחזה.
מה יש לי? אני מתפקסת על עצמי ומציגה את עצמי בפניה.
"היי אני לולה" אני אומרת ומושיטה את ידי ללחיצה.
"אני נטלי ארוסתו של קייל" היא אומרת ולוחצת את ידי.
ארוסתו?! הוא מתחתן?!
אני נותרת בשוק ומסתכלת על קייל שנראה מוטרד מהסיטואציה.
"אני צריכה לזוז עכשיו" אני אומרת בחוסר נוחות ומתרוממת לעמידה.
"חכי" קייל אומר ונעמד גם הוא.
"נטלי תחזרי לחדר אני אבוא עוד כמה דקות" הוא אומר והיא מנשקת אותו והולכת.
באמת כואב לי לראות את המחזה הזה.
"אני מצטער" הוא אומר ואני מבטלת אותו בידי.
"הכל טוב,המשכת בחיים,מותר לך" אני אומרת עם חיוך מאולץ.
"מזל טוב" אני מוסיפה ומתקדמת לכיוון היציאה.
"לולה" הוא אומר ותופס בידיי.
אני נשאבת לתוך עיניו והאינסטיקט הראשוני שלי זה לנשק אותו.
שפתינו נפגשו והרגשתי בהיי מטורף.
כמה שהתגעגעתי לשפתיים האלה,לידיים האלה,לעיניים האלה,לריח המשכר הזה...
"אסור לנו" הוא ממלמל ומנתק את שפתיי משפתיו.
אני מתאפסת על עצמי ומניחה את ידי על שפתיי.
"אני ממש מצטערת" אני אומרת ובורחת החוצה. לולה מה עובר עלייך?! מנשקת בחור נשוי?! אלוהים זה שגוי בכל כך הרבה רמות...

₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩₩
וואי וואי פרק קשוח במיוחד...
חשוב לי להבהיר כמה דברים בנוגע לסיפור.
כמו שאמרתי בעבר תהליך הכתיבה שלי לוקח זמן,גם אם יש לי פרק זה לא אומר שהוא גמור כי אני כל הזמן חוזרת ומשנה דברים.
שנית,לא תהיה עונה שנייה לסיפור.
ודבר אחרון לידע כללי,הסיפור מתקרב לתומו אז נצלו כל רגע להינות ממנו,אני בהחלט משקיעה את כל כולי כדי שהפרקים יוכלו לצאת הכי טוב שאפשר ואני מקווה שאתן מרוצות :))

Xoxo shahaf ;)