הסיפור המסובך שלי...

פרק- 12

*המשך נקודת מבט אמה*

וג׳קי יצא מהחדר שלו
אני ואנבל הלכנו אחורה וג׳קי שאל
"מי זה"
"אנחנו לא יודעות הוא פשוט בא אלינו וניסה להפשיט אותנו" אמרה אנבל בקול רוטט
ג׳קי הוציא הקדח וכיוון על הדלת
"אנבל תתקשרי למשטרה עכשיו!" הוא צעק ואנבל לקחה את הפלפון וחיגה בזמן שאני עמדתי ולא ידעתי מה לעשות אחרי כמה דקות של דפיקות בדלת וצעקות של ג׳קי
שמענו את הסירנות של המשטרה אחרי עוד מספר שניות הדפיקות הפסיקו ושמענו קול מאחורי הדלת "אתם יכולים לפתוח זה רב סמל לואי"
ג׳קי הכניס את האקדח לכיס נסתר ופתח את הדלת, ראיתי שלושה אנשים עומדים ומחזיקים את מי שרדף אחרינו ואת הרב סמל עומד ומדבר עם ג׳קי אחרי כמה דקות הם הלכו וג׳קי סגר את
הדלת.
"בנות פעם אחרונה שאתן מטיילות עד שלוש בלילה" אמר ג׳קי ולקח נשימה עמוקה
"ט...טוב" אמרה אנבל מרותקת לקיר
היו לי דמעות בעיניים לא יכולתי יותר להחזיק אותן והן פשוט התפרצו
"דיי אמה הוא לא יחזור" אמר ג׳קי בקול דואג וחיבק אותי
"זה... זה היה בעלה של אמא שלי!!!!" צעקתי ובכיתי עוד יותר
"מה?" שאל ג׳קי מבולבל
"הוא לא רצה שאני אטוס לישראל אז הוא עקב אחרי וכניראה הוא היה שתוי וזה לא מי שריססתי אליו את הספריי פלפל" אמרתי ונפלתי על ברכיי
"אני.... אני מצטערת שבגללי כל זה קרה" מלמתי ובקושי שמעתי את עצמי
ג׳קי התישב לידי וחיבק אותי
"זה בסדר, באמת אף אחד לא כואס אלייך" הוא אמר וניגב את הדמעות שלי הינו ככה בערך 10 דקות ואז נרדמתי

*נקודת מבט ג׳קי*

"אני... אני מצטערת שבגללי כל זה קרה"
אמה מלמלה בקושי שמעתי אבל בכל זאת עניתי
"זה בסדר, באמת אף אחד לא כואס אלייך" עניתי והתישבתי לידה חיבקתי אותה וניגבתי לה את הדמעות אחרי בערך עשר דקות הוא נרדמה ולקחתי אותה לחדר של אנבל רגע איפה אנבל באמת חשבתי בזמן ששמתי את אמה במיטה של אנבל וכיסיתי אותה, ואנבל בדיוק נכנסה
היא נשכבה ליד אמה וגם נרדמה.