ליאן

פרק 4

פרק 4:
השומר זורק אותו לתא ונועל מהר. הוא בולם את הנחיתה עם ידיו ,מחייך לעברי וקורץ כאילו הוא תכנן לשים אותי פה. אבל אני לא יכולה להגיב אפילו לא לנתק את מבטי ממנו.
בחיים שלי לא ראיתי מוכתם כזה מבוגר.
הוא מתיישב על הרצפה ומנקה את עצמו מאבק.
החולצה שלו קרועה מעט ומכנסיו מלוכלכים. נראה שהוא עבר מאבק נוראי. הוא ממשיך לנקות את בגדיו עד שעיניו מורמות ועינינו נפגשות.
בחיים לא ראיתי עיניים כאלה. עיניו אפורות כמו עורב ובוהקות כל כך. הוא מביט היישר אל תוך עיני ומחייך "אל תדאגי נצא מפה בקרוב" הוא אומר בבטחון ומנתק את עיניו כדי להוריד עוד אבק מידיו
"אתה.." אני לא מצליחה לדבר
"חתיך? אני יודע"
לא.מה? זה לא מה ש-"
"מקסים?"
"לא!"
"גברי?"
"לא "
"אז?..."
"בגילי" אני אומרת ולא יכולה לנתק את מבטי ממנו ,
הוא ממשיך לחייך ונשען על ידיו לאחור
"אז מה?" הוא מרים את כתפיו "גם את"
" כן אבל.." אני מתעשטת. אני לא יכולה לספר לו איך שרדתי עד הגיל הזה אז עדיף לא לפתוח את הנושא . הוא נשכב  "טוב אז מה עכשיו?" הוא מביט בי ושואל
"אתה מוכתם?"
"תומאס ואת?"
"זה לא מה ששאלתי"
"כן אבל לפני שאנחנו חושפים פרט שמסכן חיים אני מניח שאנחנו צריכים להכיר" הוא כבר לא מביט בי אלא בתקרה אבל אני עדיין יכולה לראות את חיוכו. זה חיוך שונה משל רוג'ר הוא הרבה יותר ...חם. ועכשיו שחושבים על זה מתחיל להיות לי קר יותר מהרגיל
"גייל" אני עונה לו כי בכל מקרה זה לא משנה מה שמי אם רוג'ר יהרוג אותו. אין סיכוי שהוא ישמור לצידו נער בוגר כל כך ,לא משנה מה כישרונותיו.
"בת כמה את?"
"18..אתה?"
"20 ," הוא לא משקר "כמה זמן את פה?"
"יומיים" אני משקרת "איך שרדת עד גיל 20?" נשבעת שהקור גבר. אני מחבקת את עצמי כדי להתחמם והוא מצדו עדיין שכוב על הרצפה הקרה עם חולצה בלבד
"התחבאתי" והגל המוכר הזה מגיע. הוא משקר אבל למה לו?
"יש לך יכולת הסוואה?" אני שואלת בתמימות
"לא" אמת " אבל אני יודע להתחבא מצויין. מה איתך? יש לך תחביבים חוץ מלשאול שאלות?"
" תחביבים? מזה משנה לך מה התחביבים שלי?"
"אני מתעניין" זה אמת. הוא מביט בי ומחייך . כשחושבים על זה אני לא חושבת שהייתה לי שיחה כל כך ארוכה עם מישהו מאז שנחטפתי. היחיד שאני מעבירה איתו יותר משלושה משפטים זה רוג'ר .
"אפצ'י" אני מתעטשת.צדקתי באמת קר כאן יותר
"קחי" לפתע הוא מושיט לי את חולצתו. אני מביטה על גופו החשוף. הכתם שלו נמצא על חזה שמאל . בחיים לא ראיתי כתם כזה ...הצורה שלו…
"את לוקחת?" הוא מקרב את חולצתו יותר קרוב אלי "אני לא יכולה" אני מחזירה את ידי כנגד כל רצונותיי "אתה תקפא " אני אומרת בשקט. הוא מחייך ותוך שנייה הוא נמצא קרוב אלי.
רק הסורגים מפרידים ביננו אבל הם לא מונעים מידו לעבור לתאי ולגעת בלחיי . הוא לוהט. אני מתכוונת באמת לוהט. היד שלו רותחת על עורי ומפשירה את פני במהירות . הוא לא יכול לא לצחוק ממבטי המופתע. "אתה חולה?" הוא מוריד את ידו ממני וחוזר לשכב "לא" חיוכו חוזר לפניו .אני לובשת את חולצתו מעל הגופייה שלי "אני שולט בטמפרטורה"
הוא עונה ואני מזהה שהוא לא משקר. לשלוט בטמפרטורה…"מגניב" אני פולטת והוא מצחקק
"לא לגמריי עדיין. זו יכולת חדשה אצלי. אני שולט הכי טוב בטמפ הגוף שלי אבל-"
"אז בגללך כזה קר פתאום "
" כן עדיין לא הצלחתי להבין כל כך איך לשלוט בטמפרטורת החדר . כשהשטח פתוח זה כמעט ולא מושפע. סרחיו אומר שזה עובד לפי המצח רוח שלי"
"סרחיו?-"
השומר מגיע ומניח לפנינו אוכל.
החוקים של רוג'ר ברורים- אם אני אוכלת את הלחם זה סימן שגיליתי מה הכשרון שלו. אם את האורז אין לו כשרון ואם את העגבנייה אני צריכה יותר זמן. אני מושיטה את ידי אל לחם אבל משנה לעגבנייה. משהו גורם לי לרצות קצת יותר זמן איתו .

אני מגישה את הצלחת חזרה ומתיישבת . הוא פוצע מהלחם ואוכל . השומר לוקח את הצלחת שלי חזרה ויוצא מהמסדרון. אנחנו לבד שוב.