אני שוכבת על המיטה מביטה על תקרת הבקתה , לא מצליחה להרדם.
זו כבר הפעם השמינית שאני משנה תנוחה במיטה ולא מצליחה לעצום את עיני ליותר משתי דקות,הגוף שלי בוער וגואש והראש מלא בכלכך הרבה מחשבות שהוא לא מוצא מנוחה,ואני בחורה שאוהבת לישון.
אבל איך אפשר לישון כשאני יודעת שהם הולכים להרוג אותי מחר כנקמה על כל מי שעזרתי לרוג'ר להרוג .
ולחשוב שנתתי לתומאס הזה עוד יום....מצחיק שככה זה יגמר. אבל אני בטוחה שלא דמיינתי את זה -לשנינו שרף הכתם ,שנינו הרגשנו שאנחנו בסכנה.בהתחלה חשבתי שזו רק אני וזו תגובה לעובדה שהוא בישר לי על מותי אבל...אבל גם הוא נגע בחזה ועיוות פנים ,אני בטוחה בכך.
אני מחליטה לנסות שוב להירדם,לא כדאי למות עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים.
לבסוף אחרי עוד שני סיבובי תנוחות אני נרדמת.
צורחת.
אני צורחת בקולי קולות.
לא...זו לא אני...אני שקטה ...זה-
אני קמה בבהלה. לא דמיינתי ,אלו הם באמת צרחות.אני מנגבת את פני מזיעה ומרגישה שהטמפרטורה באוויר עלתה ,תומאס אולי בסביבה?
מבעד לחלון הבקתה אפשר לראות אור בוהק של אש ...זו שריפה ושריפה היא צורת ההריגה הכי אהובה על רוג'ר .
אני קמה מהר מהמיטה ולובשת את הבגדים שלי חזרה. אני חייבת למהר להזהיר את כולם...להציל את כולם.
אני מחפשת בבקתה משהו שאני יכולה להילחם איתו אבל אין פה כלום..כמובן אני שבויה שלהם.
אני מחליטה לצאת מפה ולהסגיר את עצמי, אולי זה יגרום לו לעזוב אותם חיים.
אני פותחת את הדלת אבל מישהו דוחף אותי פנימה בחוזקה. אני נופלת על המיטה מטושטשת מהחבטה של הרצפה בגופי ומביטה אל עבר דלת הבקתה
"מה.." אני משפשפת את עיני ומביטה בדוחף "קלי...אתה.." אבל הוא לא מחכה שאסיים ומסתער עלי עם חרב . בשנייה האחרונה אני מצליחה להתחמק ואני מגלגלת את עצמי אל השידה "מה אתה עושה?!" אני צורחת עליו "אתה עוד תהרוג אותי!"
"נמאס לי ממך ומהיחס של האדון אלייך!"הוא צועק ורץ אלי עם החרב מונפת
אני דוחפת את השידה לכיוונו אבל הוא מתחמק .זה מעכב אותו מעט " הוא יהרוג אותך אם ידע" אני מתנשפת,אסור לו להרוג אותי ככה,זה בטוח לא יציל אף אחד.
"אני אקח את הסיכון" הוא אומר ושוב רץ אלי עם החרב ,עיניו מלאות בזעם וכוונה ועכשיו אין לי גם כל כך איך להגן על עצמי . אני מתכווצת ועוצמת עיניים אבל הוא לא מגיע . אני מרגישה גל חום עצום
קלי נופל לידי וחרבו מוטלת על הרצפה. אני מרימה את מבטי ורואה את תומאס עומד מעליו גם הוא מתנשף ופניו מלאות באבק שריפה זיעה ולכלוך. ידו אוחזת בסכין מגואלת בדם.הוא מביט בי ואני רואה סוג של הקלה בעיניו. אני בטוחה שיש הקלה בעיני כי אם לא הוא כבר הייתי מתה פה.
הוא מושיט את ידו "קומי" ואני תופסת אותה "בואי חייב לזוז" ידו עכשיו גם חמה ,כנראה כשהוא בלחץ הוא לא מצליח לשמור על טמפ גופו,
אני נעמדת " תסגיר אותי ,מהר" אני עוזבת את ידו ומרימה את חרבו של קלי "תגיד לו שאם לא יעזוב אתה תהרוג אותי"
" מישהו מהצוות שלו הרגע ניסה להרוג אותך. את חושבת באמת שאת חשובה לו?"
"קלי שנא אותי מאז ומעולם. הוא קינא לאהבתו של רוג'ר. רוג'ר לא ייתן לי למות ..תאמין לי זו הדרך היחידה"
" אני לא נותן לו אותך.אני לא כמוך" הוא אומר כמעט בגועל
"זה לא היה כדי להציל את עצמי .אתה יודע את זה" הוא תופס בידי חזק ואני מרגישה כמה הוא חם בגופו
"הולכים" תומאס מושך אותי מהבקתה ואני יכולה פתאום לראות את הנזק שגרמתי
חצי מהבקתות עולות באש , אני רואה מוכתמים נלחמים בחורבים בכל כוחתיהם. הבחור שראיתי מדליק אש בשניות בדיוק נועץ חרב באחד החורבים -איילי קוראים לו - ואפשר לראות שזה לוקח ממנו המון אנרגיות . הוא מסתובב ועוד אחד מלוחמיו של רוג'ר מגיע,הוא לא ישרוד הרבה זמן.
תומאס ממשיך למשוך אותי לכיוון היער "אני יכולה לעצור את זה !" אני צועקת ומתנגדת אבל הוא לא מקשיב ואני מביטה אחורה כדי לספוג עוד קצת מכל ההרס שיצרתי
אנחנו כמעט ויוצאים מהכפר כשתומאס נעצר בפתאומיות וגורם לי להתנגש בו קלות . אני מפנה את מבטי לכיוונו ורואה את ריין מביטה בו ולידה שוכב חורב שאני מזהה כפיליפ
"אני מקווה שהוא היה חבר שלך" היא אומרת ושולפת את חרבה ממנו ודמו נוטף ממנה "אתה יודע לאן ללכת?"
"אני עדיין חושב שצריך להישאר ולהילחם"
"ולתת להם אותה? בחיים לא."היא מגיעה אלי מוציאה חבל מתיקה וקושרת את ידיי "אתה יודע שהיא זו שעוזרת לו למצוא אותם. שבגללה הכל התחיל" היא מביאה את החבל אל תומאס
"מה?!" אני שואלת אבל היא לא מקשיבה לי "תקשיבי לי טוב" אני כבר צועקת ומבטה מופנה אלי "הוא התחיל הרבה לפני שבאתי . אני רק מנסה לעזור למי שהוא תופס"
"תבדקי את הפרטים בוגדת את עוד לא יודעת כלום" פנייה חתומות והיא מנקה את חרבה מדם בעזרת חולצתה
"תושיטי את ידיך"
"לא!" אני מצמידה את ידיי לגופי "אתם לא יכולים לקחת אותי! אתם תגרמו לכל החברים שלכם למות" היא לא מגיבה ובכוח מושכת את ידיי ומתחילה לקשור ,אני מפסיקה להתנגד ונותנת לה לקשור אותי כי זה לא יעזור "לך" היא פונה אליו ומושיטה לו את שארית החבל שבעזרתו הוא תופס אותי " שמור על עצמך"
"ריין אני לא יכול" היא מתקרבת אליו ומביטה בו ופתאום פרצופה הופך עדין
אני מסיטה מבט כי הרגע מרגיש לי אינטימי מידי
"אלה הם הפקודות" היא לוחשת לו "כולנו יודעים שאתה זה שצריך לעשות את זה "היא מניחה יד על כתפו ומחייכת
"ניפגש עוד שלושה שבועות" הוא לוחש חזרה וכשאני מפנה את מבטי חזרה כתגובה לקולות צעדיה אני רואה את דמותה מתרחקת מאיתנו
"נזוז" הוא עונה ומתחיל לרוץ ואני נגררת אחריו.
YOU ARE READING
ליאן
Adventureהם חטפו אותי כשהייתי בת 10. הוא הרג את אימי ללא רחמים ועכשיו הוא גורם לי להרוג אחרים בגללו. יהיו כאלה שיקראו לי בוגדת -מוכתמת שעוזרת לחורבים זו בגידה בכל המוכתמים. אבל אין לי בררה אחרת זו הדרך היחידה שלי לנקום בו ולהרוג אותו אחת ולתמיד . אני היא-לי...
