מלאך אבוד

פרק שני-פנימייה לנוער עבריין

ויאולט התגנבה לשער בתקווה שמנדי הסוערת לא תהיה במקומה, ונכנסה דרכו בשקט. השער חרק וצמיד סיליקון וברזל העביר לגופה זרם של עשרה מיליאמפר ישר לרגל. מנדי יצאה מביתן השומר במבט זועם והחלה לצעוק את שמה של ויאולט.
ויאולט הטיחה "חזרתי, את יכולה להפסיק לצרוח ולהגיד להם להפסיק לחמל אותי!" ונסתה לזוז כמה שפחות, בעוד הרגל מתכווצת בחוסר שליטה והזרם מתפשט לשאר הגוף.

היא חרקה שיניים והרגישה שזרם החשמל הפסיק להכות בה בגלים אחרי שמנדי נבחה הוראות לתוך מכשיר הקשר. הרגל עדיין הייתה תפוסה והיה בלתי אפשרי להזיז אותה . ויאולט עמדה במקומה בעוד מנדי ניגשת אליה. "תגידי ילדה, את באמת רוצה לדפוק לעצמך את החיים?".
מבטה רציני כשהיא ממשיכה "לא נשאר לך בקושי זמן כאן" היא אומרת. "אין לי בכל מקרה לאן ללכת אחרי זה" ויאולט מחזירה בציניות.
מנדי משחררת אותה לחדרה במבט מאוכזב ובניד ראש שלא מאמין.
לויאולט נשארה רק השנה הזו והייתה משתחררת לדרכה מהמוסד, ייתכן שאפילו הייתה לה תעודה של סיום מוסד לימודים. היו לה ציונים טובים, אבל איזה מכללה או אוניברסיטה תרצה לקבל נערה שהייתה במוסד לעבריינים?

כשחזרה לחדרה היא החליפה בגדים לחולצה גדולה על מידתה וזחלה לתוך מיטתה והדליקה את המנורה שלצד המיטה, והחלה קוראת. היא לא התכוונה להירדם בזמן הקרוב.

אני מחליפה את ג׳קט העור שלי והטרנינג לחולצה משובצת בירוק כהה ,וג׳ינס משופשף וסיכה עם הסמל של הפנמייה .זה היה מגן שחולק ל4 חלקים.ובשני המשבצות הניגודיות יש את האותיות hו p שמסמלות את היי ואת פאלס.ומאחוריו יש שתי חרבות מוצלבות.
למעשה, זה נראה יותר הארי פוטר מאשר'היי פאלס'.

אני יוצאת מהחדר ונועלת אותו. מתבלבלת עם המפתח מהבית של ההורים המאמצים שלי, שנפטרו.
"אההם" רם נשמע מאחורי. אני סוף כל סוף מצליחה לנעול את הדלת ומסתובבת.
מולי עומדת אוולין.החברה הכי טובה שלי במקום הדפוק הזה."אני מניחה ששכחת את מה שביקשתי" היא אומרת ומשלבת ידיים. אני מחייכת וזורקת אליה חפיסת סיגריות קאמל."אני לא שוכחת כלום, אף פעם, אוויל"(evil-רשע) אני אומרת ופונה ללכת לקמפוס הלימוד.
"אז את ברחת לאהובך אדוארד בתום לילה?" היא שואלת ומחניקה צחוק עם עשן סיגריה .
"לא" אני עונה ותוהה לעצמי על משהו שאיני יודעת מהו."יצאתי מהמתחם"אני עונה.
"מממ... תראו תראו.מדברים על החמור והחמור בא" מצחקקת אוולין ואני מסובבת את הראש כדי לראות את שיערו הבלונדיני של אדוארד.
"היי אד" אומרת אוולין, ואני מנפנפת ביד לאות שלום. "היי" הוא אומר "רוצה?" היא שואלת והוא לוקח שאחטה .הוא שואל" את הישגת?"ומצביע על הסיגריה.
"נראה לך? אם אני מוציא את האף מהדלת כל הפנמיה על הרגליים"אומרת אוולין וצוחקת. "לא... זאת האלימה הקטנה שלנו" היא אומרת ומצביע לעברי.
"יש לי עוד חפיסה בחדר" אני אומרת ומחייכת חיוך דבילי כשהו אומר שהוא יבוא בערב לקחת אותה.
כשהוא מתרחק אוולין תוקעת לי מרפק בצלעות, צוחקת ואומרת"תורידי ת'חיוך המפגר".
אני משפשפת את פני ומחייכת חיוך רגיל.
"הוא חושב עלייך בתור ידידה ולא בתור החברה שלו ללילה" היא אומרת.
"את חשבת את זה גם לגבי עצמך ולואיס. ובדייט השני כבר שכבת איתו" אני אומרת ומקבלת מרפק ביד."ששש..." היא אומרת ומסתכלת מסביב כדי לבדוק אם מישהו שמע. ואז, כשהיא נרגעת היא מחייכת חיוך חולמני.
"מממ..."היא מגרגרת כמו חתול. אני מגלגלת עיניים ומאיצה לקמפוס הלימודים.