מלאך אבוד

פרק שלישי-התלמיד החדש והמוכר

"בחיי שאני אתן שלושים אגורות על כל פעם שמר אדרוולט נכנס עם הפרצוף הזה" נאנחת מאחורי אוולין.
מר אדרוולט נוזף בכיתה על כך שבמקום ללמוד למבחן בהיסטוריה כולם הלכו לאגם הגדול ל'מסיבת בריכה'.
"אנחנו רק מתבגרים עם בעיות פסיכולוגיות ונפשיות ובעיות קשב וריכוז" אומר סת' וכולם צוחקים. ולא בגלל שזה מצחיק אלה בגלל שזה נכון.
לכיתה נכנסים זוג תלמידים חדש. בן ובת.
שניהם די דומים. לשניהם יש שיער שחור חלק עיניים כחולות ועור חיוור.כמעט שקוף.
שניהם גבוהים ורזים יחסית. לשניהם יש שרירים בולטים(ולבת באופן פלא זה לא נראה מוזר) ושניהם מביטים על כולם במבט אדיש. חוקרים במבטים ריקים. וגם אם רוצים להגיב באופן שונה. איש לא רואה זאת מבעד לפנים האטומות והכתפיים השחוחות.אני מביטה בבחור ורעד חמים עובר בגבי. אני מרגישה שאני מכירה אותו. ועדיין לא יודעת מאיפה.
"אלו לנה וג'ייסון" מר אדרוולט אומר. "הם חדשים, אז תעזרו להם להתאקלם" הוא אומר.
"כאילו שיש למה" אומר סת' וכולם מתפקעים מצחוק.
מר אדרוולט נהיה אדום וצורח "שקט כולכם".
ג'ייסון מרים מבט ורואה אותי למשך הבזק של שניה. ועדיין אני מרגישה שמתחת למייקאפ שתרחתי לשים יש לי סומק חיוור.ג'ייסון מתישב מאחורי קסנדרה.
ולנה מתיישבת ליד סת' .הוא מחוויר ומביט במורה ,כמתחנן שהמורה יאשר שחלה טעות.
אך המורה מביט באדישות ומתעלם.

מנדי הסוערת מתפרצת לכיתה ונועצת בי מבט.
אני מייד מבינה שאני צריכה ללכת איתה לחדר המנהל.
אני מגלגלת עיניים,לוקחת את התיק והספרים שלי ויוצאת אחריה.
מאחור, גופה המלא של מנדי נראה כמו בלון.
שיערה מסופר קצוץ כמו של גבר ובגדי הטרנינג מעלימים את ההוכחות לכך שהיא אישה.
"אני יודעת את הדרך" אני אומרת. מנדי מושכת בכתפיה, ממלמלת משהו על כך שיש לה דברים אחרים לעשות, מסתובבת והולכת לכיוון הנגדי.

אני פונה במסדרון השני שמאלה והולכת ישר עד לסוף המסדרון.
לימיני ניצבת דלת אפורה מתכתית. אני חושבת לעצמי שאני עדיין יכולה להתחרט.
אני מנידה בראשי ונכנסת.