אז אתמול בלילה לא ממש הצלחתי לישון כי כל הזמן חשבתי על ג'ונגהיון...
באיזה שהוא שלב התחילו להתגלגל לי מילים בראש והחלטתי לכתוב אותן לפני שאני שוכחת והקטע הבא זה מה שיצא...Like a lost child,
You wonder around in a dark, dark forestYou lose your way,
You get lost between the small branches and trees.
Stepping into deep pits,
Trying to fight your way back out all by yourself,
without crying for help,
you shut your own mouth,
you struggle all alone,
Hiding behind the walls you've built to protect yourself from everything and everyone...In the end, these are the same walls that made you step into the pit your in, blinding you from what's ahead.
Like a lost child, you wonder around in a dark, dark forest.
When will you come back?
When will you find your way back home?Even as I ask you this, I already know myself, it's too late...
May you rest in peace
Kim jonghyun.אין לי מושג מאיפה זה הגיע, אני בדרך כלל לא כותבת וגם אם כן זה לא בסגנון הזה אבל איך שהוא זה נוצר, יכול להיות שאני אמחוק את הפרק הזה מאוחר יותר, אני לא יודעת בעצמי, אתן מוזמנות להגיב את דעתכן בתגובות.
תודה שקראתן~🌸😘💚~
YOU ARE READING
חוסר חיים מוחלט
De Todoאני סתם חופרת פה על דברים חסרי משמעות. מי שקורא/ת את זה אני גאה בו/ה ואוהבת אותו/ה 💚 ומי שלא, מוזמן/נת גם לקרוא 😜 סתם, אם אתם/ן בכל זאת קוראים/ות תהנו אני מניחה. 😅😜 יום/לילה טוב~🌸🌥💚~