נק' מבט ג'יניונג.
נכנסתי לכיתה, כמו בכל בוקר. הלכתי לכיוון המקום שלי והתיישבתי.
הסתכלתי על הלוח, הזזתי את עיניי והסתכלתי על כל תלמיד ותלמיד מהכיתה הזאת. אין פה שום דבר מעניין.
באמת שנמאס לי מהבית ספר הזה, בא לי לעוף מפה.
"היי" שמעתי קול מאחורי.
הרמתי את ראשי טיפה והסתכלתי לכיוון של הקול.
"מה?" שאלתי בקול עצבני ומרוחק.
"אתה חייב ללמוד להפסיק להיות עצבני עליי בלי סיבה" הוא אמר לי.
"מארק, בבקשה ממך, תעזוב אותי! אין לי כוח אלייך" התעצבנתי קצת.
"רק אמרתי היי, מה הבעיה לענות נורמלי?" הוא שאל אותי.
"אוקיי. היי. ביי" אמרתי והפסקתי להסתכל עליו. חזרתי להסתכל על הלוח, שיעזוב אותי, שילך.
"תקשיב, לא באתי לפה בשביל לפגוע בך. אתה חייב להפסיק לחשוב שאני רק פוגע" הוא אמר אבל בקושי התייחסתי.
"תגיב" הוא ביקש אחרי שראה ששתקתי.
"אוקי" הסתובבתי אליו בחזרה והתחלתי לדבר.
"אני באמת שונא אותך. אוקיי?" שאלתי בערך אבל ישר המשכתי כדי שלא יענה לי באמצע. שלא יפריע לי.
"אני מכיר אותך קצת, קצת הרבה. אני רואה את הטימטום שלך, את הבן אדם המגעיל שאתה. פשוט בא לי שתעזוב אותי, אבל הבעיה בך, אתה לא עושה את זה" עצרתי לשניה, לא ידעתי מה עוד לומר. אני יודע שאם אני אמשיך לומר לו מה דעתי עליו אני אתעצבן יותר ואין לי כוח להיות עצבני עכשיו.
"אולי את אומרת את זה כי אתה בעצם אוהב אותי" הוא אמר ורציתי לרצוח אותו. אידיוט.
"או, הנה מארק המגעיל שלנו חזר לעצמו" אמרתי בעצבנות.
"נו דיי מה אתה מתעצבן, מוזר" הוא חייב להפסיק לדבר, באמת.
"אידיוט" מילמלתי.
"אתה חושב שלא שמעתי את זה?" הוא שאל אבל התעלמתי ממנו.
נעמדתי, הסתובבתי ותיחננתי לצאת מהכיתה.
"נו מה?" הוא אמר ותפס לי את היד.
לא זזתי, פשוט עמדתי שם ושתקתי, אפילו לא הסתכלתי עליו.
"תקשיב, לא תיכננתי לעצבן אותך, אתה סתם עצבני בלי סיבה" הוא אמר לי.
לקחתי שלוש נשימות עמוקות, ניסיתי לא לצרוח עליו ושיחררתי את היד שלי ממנו, הוא עזב אותי.
יצאתי מהר מהכיתה, הלכתי התיישבתי מאחורי איזה ארון על הרצפה.
קברתי את הראש שלי בין הרגליים וסגרתי את עיניי.
YOU ARE READING
KPOP ONE SHOT'S
Short Storyספר וואן שוטים לא הכל רומנטי ממליצה בעיקר על הפאנפיקים של אסאףניין כי הם כתובים הכי טוב. מכיל סמאט לפעמים מצטערת אבל מחקתי את הוואן שוטים של ביטיאס, אקסו וניואסט מקווה שתבינו
