בפעם הראשונה שעמרי ראה את הילה, הוא היה בארגז חול. היה בו חלק קטן שתמיד התבייש בזה קצת, כי זה לא היה מאוד ג'נטלמני.
הוא תמיד הזכיר לעצמו שהוא היה בן ארבע אז... וזה מה שבני ארבע עושים.
אם להיות כנים, האידיוט הצעיר ראה אותה קצת לפני וידע שזה היה השם שלה, אבל לא היה לו אכפת יותר מידי כי הוא התרכז בכדורי השוקולד שההורים שלה הביאו לכולם לרגל ההגעה שלה.
הוא היה ילד עם תיאבון מאוד בריא.
אבל באותו הרגע בארגז החול, עמרי באמת קלט את הילה.
היא הייתה ילדה מאוד רכה למראה. היו לה שתי קוקיות שטניות חמדות, עם בלורית, ועיניים כחולות גדולות כאלה שהיה אפשר לראות בהן את השמים. היה סומק כזה על הלחיים שלה שגרם לו לרצות לדקור אותן עם אצבעו, ובנוסף לכל זה, אהבו להלביש אותה בשמלות פרחוניות כאלה שגרמו לה להיראות כמו בובה.
עמרי חשב שהיא נראתה קצת כמו חתול, משום מה. אולי זאת הייתה הצורה של הפה שלה או כמה גדולות היו העיניים, אבל הוא פשוט חשב ככה.
והוא לא אהב חתולים.
הוא נעץ בה מבט ארוך-ארוך וברגע שהילה קלטה את זה, היא החזירה לו מבט ארוך-ארוך לפני שהחזירה את עיניה אל הציור שהיה בין הרגליים המפושקות שלה והמשיכה להשחית את הטושים החדשים לגמרי שקנו לא ממזמן.
עמרי לא אהב שהרסו לו את הטושים.
אז באופן מאוד אקראי, הוא קם לו מארגז החול ומבלי לנער את עצמו המשיך ללכת לו אל הילה ועמד ליד הציור שלה, מסתכל על איך היא הרסה את הדף ואת הטוש שלו רק כדי לצייר איזו מישהי בשמלה. לדעתו, זה גם לא היה יפה כמו כדורי הכדורגל שהוא אהב לצייר.
הילה, החוצפנית הזאת, המשיכה לצייר מבלי להסתכל עליו.
עמרי לא אהב את זה, זה לא היה לפי החוקים שלו. הוא היה מגניב והיו צריכים להסתכל עליו כשהוא הגיע. אז זה הגיע להילה - היא השתמשה בצבעים שלו מבלי הרשות שלו וזה לא היה מנומס.
.
הילה הייתה מאוד המומה כשאהבל אקראי בא ולקח לה טוש סתם מהיד. אבל להילה היו ארבעה אחים גדולים, היא ידעה מה זה להקריב. אז במקום לכעוס היא לקחה אחד מהטושים האחרים שלה כדי לצבוע כי זה לא היה כזה משנה.
אבל אז... הילד המעצבן הזה לקח את הטוש השני שלה.
הילה הרימה אליה את העיניים שלה והסתכלה עליו בעצבים רק כדי שהוא ידע לא להתעסק איתה, ואז לקחה את הטוש האחרון שלה והתחילה לצייר איתו.
...והילד המטומטם לקח את הטוש האחרון שלה.
עברו כמה שניות של שתיקה בהן הילה פשוט בהתה בילד המטומטם שחשב שהוא יכול לקחת את הצבעים שלה סתם כי בא לו. "אם אתה לא תחזיר לי את הטושים אני אכאיב לך."
עמרי החביא את הטושים במסתור המתוחכם ביותר שילד בן ארבע מסוגל להגות - מאחורי הגב שלו.
...והילה עשתה בדיוק כמו שהיא אמרה שהיא תעשה.
.
"הגננת." הילה אמרה אל הגננת בשקט שעה שזאת משכה אותה מעל עמרי כדי שהיא לא תהרוג אותו.
"כן, הילה?"
היא העניקה לה מבט גדול שכמעט וגרם לה לשכוח שהילדה הקטנה והתמימה הזאת עמדה לקרוע אחד מהחברים שלה לגן לגזרים. "אני לא אוהבת אותו."
ועמרי פשוט נהם מהצד ונשבע לעצמו שהוא עומד לגרום לילדה המעצבנת הזאת לסבול.
הילדה הזאת, שהשתמשה לו בטושים ואז כמעט גרמה לו להתקרח בגיל חמש.
.
.
.
טוב, במבט אחורה, עמרי באמת היה ילד קצת מלודרמטי.
אבל הוא עדין עמד לנקום.
...כלומר, חשב שהוא ינקום.
YOU ARE READING
מרדף
Cerita Pendek•הושלם• הסיפור על התוכנית בת תשע השנים של ילד אחד, לגרום לילדה אחת להסתכל עליו... קצת אחרת. עמרי והילה נתנו אחד לשנייה כאפות עד כיתה ג'. הוא הרס לה את ארמון החול, היא דחפה אותו מהנדנדה, הוא ניסה לחנוק אותה עם כרית והיא ניסתה לשדך לו את האצבעות ביחד...
