אז תודה רבה לכולם על שש מאות צפיות ומאתיים הצבעות ופאקינג מקום ר א ש ו ן (זה היה קצר [סט-ג-דיששש] אבל זה קרה וזה מה שחשוב!)! אתם מדהימים:*
~~~
עמרי יכל לספור על אצבעות ידו האחת את מספר הפעמים שהילה גרמה לו להרגיש באמת. כלומר, משהו שלילי, משהו תהומי, משהו רע ממעמקי נשמתו. כן, הייתה את הפעם ההיא שהצאצאים שלו כמעט איבדו זכות קיום, זאת הייתה הראשונה. עם זאת, משהו רציני, נפשי, שגרם לו להתחרפן לחלוטין, הגיע לו בכיתה ו'.
...כי לפעמים חדשות כואבות מכות חזק יותר מאבנים ומקלות.
הוא מצא את עצמו מסתכל על הילה בשוק גמור אחרי שהקשיב למילים שפשוט היו כל כך אכזריות לאוזניו.
אתם מבינים, יש דברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו. כמו השמים והאדמה מתחת לרגליים, האוכל בבטן, המים במקרר, בריאות, החרא הזה.
עמרי תמיד לקח משהו אחד כמובן מאליו; את העובדה שהילה תמיד תישאר איתו. כלומר, זה משהו כזה, תחושה. כמו שהוא התרגל לראות את הפרצוף המעצבן של תאיר כל יום מאז שהוא נולד בערך. כמו שהוא התרגל להתמודד עם המכות של אח שלו ולדברים החשודים שהוא עשה עם קרן, שהפכו יותר ויותר גרועים ככל שהם גדלו. כל השטויות האלה.
אז מה, הילה, הילדה הזאת, שישבה לידו מאז כיתה א' והכתה אותו - אבל רק כי הוא נתן לה - כל יום... היא תמיד הייתה אמורה להישאר.
...לא?
מסתבר שלא.
כי זה כאב, זה מאוד כאב. כשהוא הסתכל עליה, זה צבט את ליבו וגרם לעיניו להצטמצם בטינה באחת.
זה היה שיעור חינוך עם המחנכת. עמרי לא זכר מה היה החודש, הוא פשוט זכר שהיה קר. לא היה קר ממש ברמה חודרת עצמות, אבל קר מספיק כדי לגרום לבן אדם שלא לבוש כמו שצריך להצטמרר כל היום. הילה הייתה עם סווטשירט ורוד זועק עם סמל בית הספר, מכנסי ג'ינס מרופטות, ומגפיים שחורות, גבוהות... שאיתן בעטה בו כבר מספר פעמים. השיער שלה היה קשור לקוקו גבוה. זה היה מצחיק, כי עבר זמן מה מאז שהוא ראה אותה עם שיער קשור, אבל זה גרם לו להבין כמה השיער שלה ארך; הקצוות רפרפו להן על אמצע גבה.
הם ישבו במעגל. כרגיל במאורעות כאלה, הם בחרו לשבת בצדדים ההפוכים של הכיתה. הוא לא ידע למה, זה פשוט קרה במקרים האלה.
לעמרי לא היה יותר מידי אכפת, הוא לא רצה לשבת לידה בכל מקרה.
במיוחד לא אחרי מה שהוא שמע אותה אומרת, שלגמרי לא הרעיד כל חלק וחלק בליבו.
כששמע את הדבר, הוא ישב ברשלנות, ידיו שקועות עמוק בכיסיו, הרגליים שלו פרושות לפניו... אבל באחת, הוא מצא את עצמו קם לישיבה ונשען קדימה.
אז, במה היה מדובר?
איכשהו הם מצאו את עצמם מדברים על שנה הבאה, על הפרידה ההולכת וגוברת - התעודות כבר חולקו, אז הוא הניח שהיה... פברואר, שכזה? משהו כזה - על הכל. על העובדה שיש שתי חטיבות בשני צדדים שונים של העיר ושכולם צריכים להתחיל ולהירשם.
YOU ARE READING
מרדף
Cerita Pendek•הושלם• הסיפור על התוכנית בת תשע השנים של ילד אחד, לגרום לילדה אחת להסתכל עליו... קצת אחרת. עמרי והילה נתנו אחד לשנייה כאפות עד כיתה ג'. הוא הרס לה את ארמון החול, היא דחפה אותו מהנדנדה, הוא ניסה לחנוק אותה עם כרית והיא ניסתה לשדך לו את האצבעות ביחד...
