מרדף

7 - בכי שני

^השיר הזה, כאילו, מושלם לפרק הזה. אבל בגלל שכבר השתמשתי בו ב"קשת" ואני משתדלת לא למחזר, הנה הקאבר של "גלי". לא ראיתי ממש, אבל אחלה קאבר!D:

אני מאוווווד מתרגשת לקראת הפרק. מוחעחעחחע.

ורק רציתי לומר תודה על הצפיות, ההצבעות והתגובות החמות. אני מרגישה כאילו התפספס לי החמש מאות אז הנה תודה בכל מקרה3>

~~~

ועבר כמעט חודש, התאריכים המדויקים היו בעייתיים, אבל עמרי הסיק לבסוף שזה היה כזה... מפברואר, הוא חשב, והימים נטפו להם לאט לאט למרץ.

למרבה ההפתעה - הטהורה - העצבים של עמרי נטפו להם לאט לאט והפכו למבצר ענקי של אגו. כלומר, כמו כל ילד בן... בן... בן - פאק, בן כמה הוא היה? איזה אחד עשרה?

טוב, בכל מקרה, כמו כל ילד שכנראה היה בן פאקינג אחד עשרה, גם לו היה אגו. זה היה קטע של ילדים, היה להם אגו ענקי כי הם חשבו שהם תמיד צודקים ומה לא.

(עמרי היה הילד היחידי שצדק בנושא, אגב)

אז כן, שוב, להתמקד. האגו של עמרי התנפח והתנפח בשבועות החולפים. הוא כל כך התנפח שהדבר המחריד הזה נראה כמו בלון ענקי שהוצף במים ושכן באמבטיה שעלתה על גדותיה. ככה, בדיוק.

ולכן, כשהיום הגורלי בא והילה פתחה את פיה סוף כל סוף בניסיון לדבר איתו, הוא שתק.

זה היה סוף יום, כולם עזבו בזה אחר זה את הכיתה. המורה שלהם גם התאדתה לאוויר. טוב - כולם, חוץ מעמרי, הילה ועוד שני ילדים שגם הזדרזו לאסוף את החפצים שלהם ולעוף הביתה. את האורות כבר כיבו, ורוב הכיסאות נהפכו.

...ורק עמרי היה יותר מידי עצבני מכדי לעשות כל דבר. לא, הוא נשאר ישוב בכיסא שלו, עם פרצוף חמוץ, שלוב ידיים. הילה, שקמה ממקומה כדי לסדר את הדברים שלה בשקט ולהכניס אותם בזה אחר זה לתוך ילקוט ה'ג'אנספורט' השחור שלה - ויותר לאט מהרגיל - האטה את הקצב מרגע לרגע.

עמרי היה דרוך, כי הוא היה ילד דרוך. בתקופה הזאת, כל מה שהילה הייתה צריכה לעשות היה למצמץ לעברו ובתגובה, עשן היה דולף לו מהאוזניים והעיניים שלו התגלגלו בצורה שלא הייתה אמורה להיות אפשרית אנטומית. כן, זה היה עד כדי כך גרוע. עמרי כעס, והוא רצה להבהיר את זה.

לזכותה של הילה, היא התמודדה עם זה ממש טוב. אפילו שעברו מספר שבועות עם התעלמות מוחלטת, הילדה שמרה על קור הרוח שלה.

שהוציא את עמרי מדעתו.

בעודה החזיקה את המחברת האחרונה באוויר, היא העיפה מבט לעברו. "תגיד."

ועמרי התעלם, עיניו העצבניות לטושות היטב בלוח מאחוריה. נותרו עליו קשקושים מהשיעור שעבר; דברים על תנ"ך שהוא אף פעם לא הקשיב להם כי היו לו בעיות קשב וריכוז מפה ועד סין, שלוש פעמים. בפעם הראשונה מתחילת השנה - והיה כאילו, מאוחר כזה. פסח התקרב, הוא חשב - הוא אשכרה התרכז בכתב החרטומים של המורה שלהם והתעמק בפענוח שלו רק כדי לא להתערבב עם הילה.