מתורגם Bound H.S

פרק 30 - אמא רוז

-נקודת המבט של קלסי-

אני מתעוררת ומסתכלת על השעון שמראה שהשעה היא 10:24. אני מנסה לקום ומרגישה את היד הכבדה של הארי עליי. היד שלו נמצאת סביב המותן שלי ובגלל שהחולצה שלי זזה הוא נוגע בעור החשוף שלי.

אני מזיזה את היד של הארי בזהירות וקמה. אני לוקחת את הפלאפון שלי ומפעילה אותו. כשהוא מופעל אני מסתכלת על התאריך.

ה6 באוגוסט.

ה6 באוגוסט. התאריך מוכר מידי ואני יודעת בדיוק למה. אני מסתכלת על הארי שעדיין ישן ונוחר. אני יוצאת מהחדר בלי להחליף בגדים.

אני הולכת למטבח כדי להכין קפה אבל מבינה שאין לי חשק לאכול או לשתות. אני פשוט מתיישבת על כסא במטבח ומחזיקה את הראש בין הידיים.

"קלסי?" הארי שואל ואני מסתכלת עליו. הוא בלי חולצה והוא נראה מודאג. "הכל בסדר?"

אני נאנחת. "כן פשוט..."

"מה קרה?" הארי שואל ומתיישב על כסא לידי.

אני נשענת על הכסא ומרגישה דמעות בעיניים. דמעה אחת מגלגלת מהעין שלי והארי שם לב אליה.

"היי" הוא אומר ומחזיק לי את היד. "קלסי מה לא בסדר?"

אני מסתכלת עליו. "זה" אני מגמגמת. "ה6 באוגוסט היום. זה היום הולדת של אמא שלי."

הארי מבין, מעביר יד בשיער ונאנח. "אלוהים קלסי" הוא ממלמל.

אני מחייכת חיוך קטן. "היא הייתה צריכה להיות בת 45" אני אומרת. "זו הפעם הראשונה שאני אחגוג לה יום הולדת בלעדיה."

"אני יודע אהובה" הארי אומר.

אני מנגבת את הדמעות. "אני לא אבכה לגבי זה, לא היום" אני מחליטה והארי מסתכל עליי. "היום זה יום שמח. זה היום הולדת של אמא שלי והיא לא הייתה רוצה שאני אבלה אותו בבכי."

הארי מחייך ורוצה להגיד משהו אבל הפלאפון מצלצל. הוא מצטער ועונה לשיחה. "הלו?" הוא אומר. "אמא היי."

אני מחייכת כשאני רואה אותו שמח שהוא שומע את הקול של אמא שלו. "באמת?" הארי מרים גבה. "זה חדשות נפלאות. כן נשמח שתבואו. ברור. אוקיי, ביי אמא. גם אני אוהב אותך."

הוא מנתק ומסתכל עליי. "מה היא אמרה?" אני שואלת.

"אמא וג'מה יגיעו מחר וישארו כמה ימים" הוא מסביר. "זה בסדר מבחינתך?"

"ברור שכן" אני מחייכת. "נחמד לראות אותם אחרי כל כך הרבה זמן."

הוא מחייך ומהנהן. "את רוצה לעשות משהו היום?" הוא שואל.

מה אפשר לעשות? "אני לא יודעת" אני ממלמלת.

הארי שותק לכמה דקות ואז מחייך. "אולי פשוט נצא ביחד? רק בשביל הכיף. נאכל צהריים ונטייל בעיר. לא הראתי לך את העיר בכלל אז למה לא היום?"