"FREEEEDOOOMMMMM"צעקנו אני וכרוסטינה כשירדנו במדרגות בית הספר.
זההיה היום האחרון ללימודים כך שהרשנו לעצמנו לחגוג.
כשהגענו לקצה המדרגות כריסטינה שאלה אותי
"נו כבר מה השעה?"
הבטתי בשעון והתחלתי לספור
"עשר!... תשע!...."
כריסטינה הצטרפה אלי.
"שמונה!... שבע!... שש!... חמש!...ארבע! שלוש!
שתיים! אחת!"
באותו רגע נשמעה הצעקה המוכרת של ג'יימס בראון ברקע והשיר"i feel good" התנגן ברחבי בית הספר-צלצול מעולה עם תשאלו אותי.
אני וכריסטינה התחלנו לרקוד כמו משוגעות מעמידות פנים שאנחנו מנגנות על גיטרה דימיונית בעוד השיער שלנו מתנופף לכל עבר.
המוני תלמידים פרצו לכל עבר מכל הכיתות.
"אנג'י שיחקת אותה!" צעק לעברנו בחור מכיתה יב'.
החלקנו כיפים עם כמה מהעוברים ואפילו גררנו חלק מהם לריקוד.
אבל, לפעמים החגיגה נגמרת, והצלצול אורך משהו כמו דקה אז כשהוא נגמר תפסתי בכריסטינה והתחלתי לרוץ לכיוון אחד מענודי התווך של האמפי שהיווה את מרכזו של הבניין וסביבו נבנו כיתות הלימוד.
הושטתי לכריסטינה את התיק והתחלתי לטפס על העמוד. כשהגעתי מספיק גבוה שאגתי:
"חופשה מהנה לכולם!!!!-תזכרו להינותתתת!!!"
החלקתי בחינניות מטה והחלקתי כיף עם כריסטינה.
"את משוגעת ידעת את זה?" אמרה לי כריסטינה בצחקוקים.
צימצמתי את עיני ושאלתי אותה
"משוגעת בקטע טוב כן?"
"לגמרי!"
"את חברה טובה כריס-אני שמחה ששפכת עלי את המילקשייק שוקו הזה באותו יום"
"טוב גם אני-חוץ מהקטע עם המילקשייק הוא עלה משהו כמו 6 $ והיה טעים ברמות... כזה בזבוז!"
שילבתי את ידי בידה והתחלנו לצעוד לעבר הכניסה.
"אני אקנה לך אחד בהזדמנות כפיצוי טוב?"
הצעתי לה בניחום-היא התרצתה.
כאשר הגענו לדלתות נזכרתי ששכחתי את התעודה בסטודיו לריקוד בקומה התחתונה.
"שיטטט-שכחתי תתעודהההה"-אמרתי לכריס.
"זה בסדר אני אחכה לך" אמרה כריס.
"לא זה בסדר אני לא רוצה לעכב אותך-תסעי-הבאתי תאופניים אני ארכב הביתה"
"בטוח?" היא שאלה.
"כן ברור-כבר החלטת איזה סרט נראה היום בערב?" שאלתי אותה.
"לא,אני בטח אבקש משהו מאחי ג'וש או שנפתח באינטרנט..."
"אוקי טוב אז ניפגש-אצלי בשבע תזכרי"-נפרדתי ממנה בחיבוק.
"ולמען ה' כריסטינה בלו-תתקלחי לפני!"
היא חבטה בי ואני נכנסתי בחזרה לבניין בריצה.
ירדתי לקומה התחתונה ונכנסתי לסטודיו.
בצד האחד של החדר הקיר כולו היה מכוסה מראות ובצד השני היו חלונות שדרכן נכנס אור שמש לחדר.
מצאתי את התעודה שלי היכן שהשארתי אותה על הספסלים בפינה.
יצאתי מהסטודיו וצעדתי במסדרון לעבר המדרגות.
בדיוק כשעמדתי לעלות שמעתי דיבורים מאחת הכיתות.
YOU ARE READING
מה שקרה בהוואי נשאר בהוואי
Romance"מה שקרה בהוואי צריך להישאר בהוואי! זה היה טעות בילבול, משחק אחד גדול-כל כך גדול שגם אני כבר התחלתי להאמין בו אבל לא. אני מצטערת שככה שיחקתי בך שזייפתי-אבל הבחורה שהכרת-לא הייתה אמיתית-לא קיימת-רק בהבלחות, לפעמים-זאת לא הייתה אני! מין פנטזיה של עצמי...
