מה שקרה בהוואי נשאר בהוואי

פרק 2 - ערב סרט

אני חושבת שדי יכולתי למנוע את מה שקרה-כי למען האמת שמעתי את הציחקוקים של אמא וכריסטינה כמה שניות קודם לכן.

ובכל זאת, המיטה שלי נוחה ברמות אז די נמרחתי כך שדי הגיע לי כשקיבלתי את שפריץ המים הזה לפרצוף.

תוך שניה התיישבתי במיטה בזוית של 90° ניגבתי את הפנים בידיים שלי וראיתי את כריסטינה עומדת מולי בחיוך נבזי כשבידה כוס מים ריקה.

אמא הציצה מאחורי הדלת של חדר השינה שלי.

"אוי נו באמת אמא אני רואה אותך. אני יודעת שזה היה רעיון שלך"

"הו באמת?"שאלה כריסטינה "מה גורם לך לחשוב ככה?"

"ובכן..." אמרתי "את לא כזאת אמיצה.."

הלכתי לכיון הדלת של החדר והתקדמתי לכיוון חדר האמבטיה.

" הייי אני אמיצה, אמיצה מאד למעשה!" אמרה כריסטינה כשהיא מלווה אותי לכיוון המקלחת.

"כן ברור, מה שתגידי" אמרתי וסגרתי את דלת המקלחת שלי בפניה.

"הי כבר 7 וחצי ישלך חצי שעה להתארגן או שאני מתחילה את הסרט בלעדייך!!!"
צעקה לי כריסטינה מעברה השני של הדלת.

"אוקיייי" צעקתי לה בתשובה.

הורדתי את הבגדים והבטתי במראה.

היה לי שיער בלונדיני ארוך וגלי שהגיע עד קו המותניים שלי. העיניים שלי כחולות-צבע תכלת בוהק כזה. אמא שלי תמיד אמרה לי שירשתי אותן מאבא שלי.

אני תמיד עניתי לה שאני מקווה שלא ירשתי ממנו את הנאמנות והמחויבות כי בצד הזה הוא ממש לקה בחסר. תמיד עניתי לה תשובה בסגנון כשהיא הזכירה אותו.

אבא שלי עזב אותנו לפני 8 שנים כשהייתי בערך בת 10.

אבל אמא שלי היא אישה חזקה, בהרבה מובנים.
היא דיברה איתי על הנושא בפתיחות סיפרה לי שהוא עזב ושהוא כנראה לא יחזור ושבטח עצוב לי אבל זה בסדר גם לה. אבל מה שחשוב זה שיש לנו אחת את השניה ושהיא מבטיחה שהיא לעולם לא תעזוב ותמיד תהיה שם בשבילי.

אחרי שהוא עזב הייתה תקופה קצרה מאוד של בערך שבוע שבו שתינו היינו חסרות מצב רוח אבל אמא שלי לא נתנה לזה להימשך.

באחד הימים היא הגיעה לבית הספר שלי, הוציאה אותי מוקדם ולקחה אותי לבילוי בנות שווה במיוחד שכלל את 5 הגורמים לאושר בקרב המין הנשי:
1. גלידה
2. המבורגר
3. בגדים
4. נעליים
5. מניקור
ובסדר הזה בבקשה ( חשוב שהאוכל יהיה במקמות הראשונים).

רק כמה שנים אח"כ הסתדר עניין הגירושים ביניהם.
אני חושבת שבאיזה מקום עדיין כואב לי כל העניין הזה עם אבא שלי.

דיברתי על זה עם דורותי-מרצה לפסיכולוגיה (ופסיכולגית) מהאוניברסיטה שבה אמא שלי עובדת.