השעון המעורר שלי צילצל כרגיל ב4 בבוקר.
"אנג'י נו בחייאת תכבי אותו חופפששש" יבבה כריסטי בעודה מניחה את הכרית שלה על ראשה.
קמתי וכיביתי את השעון המעורר. אבל לחזור לישון כבר לא יכולתי.
התחלתי לסדר קצת את הבלאגן שבחדר. אספתי בגדים שהיו על הרצפה וכל מיני מחברות שהיו מפוזרות בכל מקום-אני די חרשנית כך שהן הסתובבו בבית ובשפע.
נתתי לדג שלי אוכל ולאחר מכן ניגשתי לפלאפון שלי חיברתי אותו לאוזניות הבלוטוס שלי, והפעלתי מוזיקה.
נעמדתי מול המראה הגדולה שבחדר שלי וביצעתי חימום שכלל מתיחות רגליים שפגאט,קיקים ניתורים הנפות ובסופו של דבר פינקתי את עצמי בכמה קומבינציות היפ הופ מגניבות.
אני לומדת בלט מגיל 5 ובמהלך השנים הרחבתי את המערכת שעות ריקוד שלי כך שהיא כללה גם ג'אז, היפ הופ, מודרני בנוסף לבלט הקלאסי.
כשהגעתי לחטיבה לימודי הריקוד שלי כבר לא היו דרך המתנס שלי ובשעות הצהריים אלא כמגמה בבית הספר.
בחרתי ללמוד דווקא בבית הספר הזה כיון שהיתה בו מגמת הריקוד.
אני אוהבת לרקוד, זה היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. כריסטינה הגיעה לבית הספר שלי רק בתיכון בתחילת כיתה ט' ומיד אחרי תקרית המילקשייק בהפסקה הופתעתי לגלות אותה בסטודיו בקומה התחתונה של בית הספר מצטרפת לשיעור הריקוד של המורה לודמילה.
אני זוכרת שהמורה שאלה "טוב מי המתנדב או המתנדבת שמוכן להסביר תוך כדי השיעור לכריסטינה איך הדברים עובדים כאן?"
מיד הרמתי את ידי.
המורה חייכה אלי, פנתה אל כריסטינה ואמרה:
"כריסטינה תכירי זאת-"
"אנג'י" היא אמרה בחיוך רחב,חייכתי אליה בחזרה.
"הו אני רואה שכבר הספקתן להכיר" המורה ציינה.
"אם ללשפוך עליה מילקשייק בקפיטריה בטעות על הבוקר נקרא להספיק להכיר-אז כנראה שאת צודקת"
אמרתי וכל הכיתה צחקה.
כריסטי ניגשה ונעמדה לידי ואמרה " הי אני מתנצלת שהתעצבנתי פשוט זכת היתה חולצה חדשה והמילקשייק היה יקר בטירוף ובכללי זה היום הראשון שלי...-"
"זה בסדר" קטעתי אותה "אני זאת שצריכה להתנצל" אמרתי והתחלנו בשיעור.
תוך כדי השיעור הסברתי לה את הטכניקות של המורה ומה צריך לעשות ומתי.
היא הייתה די טובה והסתגלה במהירות.
בסוף השיעור יצאנו ביחד מהסטודיו וקבענו להיפגש בערב.
מאז אנחנו חברות טובות אנחנו יודעות הכל אחת על השניה ועושות כמעט הכל ביחד.
כשסיימתי את החימום ראיתי שכבר שש וחצי וירדתי למטה.
ראיתי את אמי יושבת על כיסא ליד השולחן במטבח שותה כוס קפה. היא נראתה עייפה אך היה לה מצב רוח טוב וחיוך על הפנים שהתרחב כשהיא ראתה אותי.
"אנג'י! בוקר טוב דובשנית שלי" היא אמרה ומשכה אותי לחיבוק מוחץ.
"בוקר טוב אמא" אמרתי וניגשתי להכין לעצמי שוקו.
אני שונאאת קפה.
"יש לי משהו להתייעץ איתך לגביו.." אמרה.
"זוכרת שסיפרתי לך על המחקר הפסיכולגי שפורסם לאחרונה ושהתוצאות שלו כנראה עלולות לקדם מאוד את המחקר שאני והצוות שלי עובדים עליו?"
"כן הוא נעשה באוניברסיטה בהונלולו משהו-אני זוכרת שלא הפסקתי לצחוק כשאמרת לי תשם לי המקום" אמרתי בציחקוק ואמא פרעה את שערי בחיבה.
"טוב את זוכרת שאתמול ארנולד התקשר?"
הנהנתי בחיוב.
"ובכן סיפרתי לו עד כמה המחקר שפורסם עלול לקדם משמעותית את המחקר שלנו ואפילו לקרב אותנו לתוצאה משמעותית ואלי אפילו פורצת דרך,
אז הוא פשוט הפעיל קשרים ופתח כמה מקרנות המחקר של האוניברסיטה והשיג לי מימון..."
"לאן?" שאלתי.
"ובכן הוא רוצה לשלוח אותי למקום שבו המחקר פורסם, להונלולו שבהוואי כדי שאני אדבר שם עם האנשים שערכו אותו"
"לכמה זמן?" שאלתי בהתרגשות.
"ובכן חודש וחצי חודשיים משהו כזה-בערך לזמן של החופש והתקציב שהוא השיג ממן לי לינה טיסות וכלכלה-אבל אנג'י כל זה מתבטל תוך שניה אם זה לא נשמע לך... את כמובן מוזמנת להצטרף אלי או להישאר פה-למרות שהאופציה השניה מאוד מרתיעה אותי אבל אם את רוצה שאני אשאר איתך כאן אני אעשה את זה" היא אמרה ברצינות.
"את צוחקת עלי?! ברור שאת נוסעת אמא אין סיכוי שבעולם שאת מוותרת על זה, זה כל כך חלומי" צווחתי בהתרגשות.
"ומה לגביך?"היא שאלה.
"ובכן..." אמרתי "כמה זמן ישלי להחליט?"
"ארנולד אמר שאחזיר לו תשובה בעוד יומיים ואם התשובה חיובית אז כבר בשבוע הבא תתקיים הטיסה"
היא אמרה.
"אני צריכה לחשוב על זה-אבל באשר אליך אמא-את בטוח טסה!"
אימי חיבקה אותי.
"תגישי לי יש בת יותר מושלמת ממך?" היא שאלה אותי.
ואני חייכתי, אבל התהיות כבר החלו לכרסם בי...
לטוס או לא לטוס?
היושששש אשמח לתגובות💙
YOU ARE READING
מה שקרה בהוואי נשאר בהוואי
Romance"מה שקרה בהוואי צריך להישאר בהוואי! זה היה טעות בילבול, משחק אחד גדול-כל כך גדול שגם אני כבר התחלתי להאמין בו אבל לא. אני מצטערת שככה שיחקתי בך שזייפתי-אבל הבחורה שהכרת-לא הייתה אמיתית-לא קיימת-רק בהבלחות, לפעמים-זאת לא הייתה אני! מין פנטזיה של עצמי...
