Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
פסל דיוניסוס, המוזיאון הבריטי בלונדון 👆
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
צלמית של בכחוס מחרס, מהתקופה הרומית המאה ה-1 עד המאה ה-3. אוסףהמוזיאון הימי הלאומי, חיפה 👆
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
דיוניסוס אוחז קנתרוס (כלי שתייה), ציור על גבי אמפורה מסביבות 480 - 490 לפנה"ס👆
דיוניסוס (ביוונית: Διόνυσος, מבוטאDionysos.שם נוסף: בכחוס, שמשמעותו גם "יין" כשם עצם; השם בכחוס אומץ על ידי בני רומא שבה היה קרוי "ליבר" בקרב הפלבאים), הוא אל כתוני שגילם את מחזור הטבע והפריון בטבע. בתוקף תפקיד זה נוצרה זהות חזקה בינו לבין גפן ויין.
תחילה לא היה דיוניסוס אחד מאלי האולימפוס. האלה הסטיה, אלת האש והמשפחה, שנחשבה עדינה ורחומה, וויתרה על כסאה באולימפוס לטובתו. זאת אחת הסיבות המרכזיות לכך שדיוניסוס מוכר יותר בצורה ניכרת מהסטיה, וזאת על אף שנחשבה לאלה חשובה יותר.
במסורות מאוחרות יותר נעשה אל אולימפי הקשור בדברים המשחררים את הנפש מן הגוף וקשורים בחיי הוללות: יין, מוזיקה, פריון, תיאטרון ושינה.
סיפורו במיתולוגיה
סיפורו של דיוניסוס הוא סיפור מיוחד במינו: דיוניסוס היה בנם של זאוס, ראש האלים, וסמלה - נערה בת תמותה, שהייתה בתו של מלך תבאי. אשתו של זאוס, הרה, קנאה בקשר של זאוס וסמלה, שהייתה בהריון ממנו, וזרעה ספקות בלב סמלה באשר לזאוס. סמלה שכנעה את זאוס להופיע במלוא הדרו בפניה וללבוש את השריון שבו הוא יושב לשולחן באולימפוס, זאוס כעס ויצר כזה אור שסמלה מתה יבשה ומצומקת. כאשר היא מתה זאוס הוציא את העובר מרחמה, חתך את שוקו, הכניס לשם את העובר וסגר את השוק. כעבור מספר חודשים הוא הוציא אותו.
לאחר שהתינוק דיוניסוס גדל, שלחה הרה טיטאנים(ענקים) שיקרעו את גופו לגזרים. דיוניסוס מת בחורף, ובאביב קם לתחייה.
דיוניסוס נדד בארצות רבות ולבסוף הוכר כאחד האלים. הוא הרחיב את פולחנו עד להודו ובכל מקום שבו עבר, לימד דיוניסוס את האנשים את נטיעת הגפנים ואת ייצור היין והפיץ את פולחנו. מי שהתנגד לו - הומת, או נענש קשות בידי חסידיו. רוב המידע על חייו של דיוניסוס מובא בפואמה האפית -דיוניסיקה מאת המשורר ההלני-רומי, נונוס.
הפולחן
דיוניסוס בארץ ישראל
בארץ ישראל נמצאו שני ממצאים המציגים את דמותו של דיוניסוס – רצפת הפסיפס בציפוריומזבח לכבוד האל בבית שאן. ברצפת הפסיפס בציפורי, אשר נחשפה בשנת 1987, מתוארת תחרות השתייה בין דיוניסוס והיראקלס במשתה בו השתתפו. בשני ספינים (לוחות) נפרדים מתוארת תוצאת הלוואי של התחרות – השכרות. בספין אחד מופיעה דמותו של היראקלס המעולף משכרותו, ואילו בשני מופיע דיוניסוס, כאשר הוא מסב בהדר ומביע שביעות רצון מניצחונו. חלקים אחרים של הפסיפס מתארים את לידתו של דיוניסוס וחינוכו בידי הנימפות, נישואיו עם אריאדנה ותהלוכת ניצחונו לאחר מסעו להודו. מעבר לתיאור סיפורי חייו של דיוניסוס מתוארים בציורי הפסיפס היבטים שונים בפולחנו של האל. ייצוגו האומנותי של דיוניסוס ברצפת הפסיפס לא בהכרח מעיד כי דיירי הבית היו שותפים בפולחן האל, שכן תיאורים מעין אלו היו שכיחים מאז התקופה ההלניסטית ללא קשר הכרחי לדת. אולם פסיפס זה נדיר בעושר תיאוריו המפורטים של דיוניסוס, ולכן ניתן להניח כי דיירי הבית נמנו עם הקהילה הפאגאנית. בבזיליקהשל בית שאן נמצא ב-1987 מזבח דיוניסי. המזבח עשוי אבן גיר בצורת משושה, ומורכב בדומה למזבחות רבים מהתקופה הרומית משלושה חלקים – בסיס מגולף, גוף המזבח וחלק עליון עליו הוקרבו הקורבנות. בשש פינותיו של הבסיס מגולפות כפות רגליים של בעלי חיים. בשלוש הצלעות החזיתיות של גוף המזבח מגולפות מסיכות של שלושה ראשים ללא צוואר וכתפיים, ובשלוש הצלעות האחוריות תוארו סמלים המלווים את הדמויות המוצגות בחזית. הדמות המרכזית הייתה דמותו של דיוניסוס, ומתחתיה הופיעה הכתובת "במזל טוב. סלאוקוס בן אריסטון (הקדיש את המזבח הזה) כהודיה לאל דיוניסוס, האדון המייסד, בשנת 205." המזבח התגלה מרוסק לשברים, כאשר בסיסו עדיין עמד על תילו. על השברים נמצאו עקבות פיח, אשר העידו כי המזבח נפגע כנראה בשריפה.
