הסטיה (ביוונית: Ἑστία) הייתה אלת הבית, המשפחה ואש האח במיתולוגיה היוונית. בתחילה היא הייתה אחת משנים-עשר האלים האולימפיים, אך בהמשך הוחלפה על ידי דיוניסוס, אל היין. היא נחשבה לעדינה, לרכה ולרחמנית מבין האלים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הסטיה הייתה בתם הבכורה של הטיטאנים קרונוס וריאה, ואחותם של זאוס, הרה, האדס, פוסידון ודמטר. עם היוולדה, אביה בלע אותה שלמה אל תוך בטנו, כמו את שאר ילדיו הבאים (למעט זאוס), בשל חששו מהנבואה שאחד מילדיו ידיח אותו ויתפוס את מקומו כבכיר האלים. על אף תוכניתו של קרונוס, הנבואה הוגשמה בסופו של דבר על ידי זאוס, שהכריח את אביו להקיא את אחיו ואחיותיו. הסטיה הייתה האחרונה שיצאה מבטן אביה.
הסטיה הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, יחד עם אתנה וארטמיס. היא שמרה בקנאות על בתוליה, וסירבה לחיזוריהם הן של פוסידון והן של אפולו. מסופר שפעם אחת היא כמעט ונאנסה על ידי פריאפוס, אל פריון נחות, אך היא ניצלה בזכות נעירה של חמור.
הסטיה לא תופסת מקום רב באגדות מיתולוגיות, לא הייתה לה כיתת פולחן מרכזית, וייצוגה האמנותי – הן מימי יוון ורומא והן מתקופת הרנסאנס – גם הוא מועט ביותר. יחד עם זאת, היא הייתה אחת האלות החשובות ביותר, ופולחנה הפשוט היה נפוץ בכל בית. האחים ברחבי כדור הארץ נחשבו למזבחה, ובתחילת הארוחה ובסיומה היו מגישים לה קורבן, בבקשה שהיא תגן על המשפחה ועל הבית. כשתינוק היה נולד למשפחה, היו מקיפים מספר הקפות סביב האח הביתית. כמו כן, בכל עיר הייתה אח ציבורית המקודשת לה ובה בערה אש תמיד. כשהיו מקימים מושבה חדשה, המתיישבים היו נושאים גחלים מהאח מהעיר ממנה הם יצאו, ומהגחלים האלה היו מדליקים אש באח של העיר החדשה.
המקבילה הרומית להסטיה היא וסטה.
אזכורים בתרבות פופולרית הסטיה מופיעה בסדרת הספרים של פרסי ג'קסון. בספר החמישי של הסדרה "תקוות האולימפוס" היא מקבלת מפרסי את הכד של פנדורה ושם מתחבאת התקווה. פרסי אומר לה שמקומה של התקווה בבית ליד האח, ולכן הוא מפקיד בידה של הסטיה את הכד.
