המיועדת+ המאוהבת

אחרית דבר(אפילוג)

אחרית דבר

חדר העינויים היה מלוכלך ומלא אבק. ריח ריקבון תמידי שרר בו ורק שתי דמיות היו בתוכו. ״אתה יודע שבחיים לא תקבל אותה״ אמרה אחת הדמויות, שהיתה כבולה עם שרשראות ברזל למיטה בידיה וברגליה. ״אתה בטוח בזה?״ שאלה הדמות השניה. ״במאה אחוז, היא לא תהיה שלך אף פעם״ השיבה בהתרסה הדמות הדמות הכבולה למיטה וזעקה בכאב כשהדמות השניה סובבה גלגל, שמתח את שרשראות הברזל, שכבלו את הדמות למיטה. ״אתה עדין בטוח בעצמך?״ שאלה הדמות העומדת, שלא היתה אחרת מאשר מנהיג אנשי הזאב, לורן. ״או שאתה מתכוון לומר לי איפה היא״. ״לא! בחיים לא!״ ענה ג׳ון וזעק בכאב כשלורן סובב שוב את הגלגל ומתח שוב את ידיו ורגליו של ג׳ון, בכיוונים מנוגדים. ״עדיין לא מוכן לענות?״ שאל לורן כשחיוך על שפתיו. ״לא! אני בחיים לא אומר לך איפה היא״ השיב ג׳ון ועוד צעקה נמלטה מפיו כשלורן סובב את הגלגל שוב. ״טוב, זה מספיק להיום, אני בטוח שעוד כמה ימים כאלה ואתה תשבר״ החליט לורן ושחרר את הגלגל. ״תגיד תודה, תועבה קטן, הייתי רחמן אליך היום״ אמר לורן והלך מהחדר, משאיר את ג׳ון המתנשף כבול למיטה.