never-לעולם לא

פרק 1

נקודת מבט סופר-
ג'ימין ואמו גברת פארק כבר במכונית בדרך לאודישנים, שג'ימין מחכה כבר חצי שנה.  זה אודישן ללהקת קיי-פופ, שתייצג אותה החברה ביג-היט.
 
באודישן הולכים לבחון את ג'ימין ואת יכולות הריקוד שלו, ואת יכולות השירה שלו. ג'ימין וריקוד? הו כן,  ריקוד זה כל החיים של ג'ימין מאז שהוא בן ארבע הוא רוקד. ובנוסף הוא לא רק אוהב לרקוד, הוא ממש טוב בזה.  הוא היה הכי טוב בבוסאן כשהוא היה גר שם , עכשיו הוא בסיאול, ויש פה מלא כישרונות והוא מפחד אבל הוא חייב לנסות רק פעם אחת. 
לגבי השירה זה סיפור אחר. ג'ימין שר יפה ככה כולם אומרים לו אבל, יש הבדל גדול מאוד בין לשיר יפה ללשיר מקצועי. הוא אף פעם לא פיתח את הקול שלו אצל מורה לפיתוח קול, הוא למד הכל לבד וזה החיסרון שלו הוא יצטרך להפציץ כדי לעבור את האודישן.

נקודת מבט ג'ימין-
"חמוד שלי, הגענו.'' אמא שלי אמרה אבל לא הקשבתי הייתי מרוכז במחשבות שלי, "ג'ימין!!!!" אמא צעקה.
"אה? מה? אה??" אמרתי לה, "עוד פעם אתה בחלל החיצון... יש לך אודישן חיכית לזה כל כך הרבה זמן!! רוצה שאני אלווה אותך?" אמא שלי שאלה אותי ופתחה את הדלת של האוטו. "לא אני אוותר, כשהייתי בחלל החיצון הבנתי שאולי אני צריך להתאמן קצת יותר אני לא הכי טוב רק עוד כמה זמן, ואז ללכת לאודישן אחר בעוד אממ חמש שנים זה מצויין!" עניתי לה.
פתאום אמא שלי סגרה את הדלת של המכונית ואמרה לי יותר נכון צעקה"יה!פארק ג'ימין! ילד שלי! אתה יוצא מהמכונית הזאת ברגע זה! אם אתה חושב שאני פשוט אחזור לקצה השני של העיר אחרי שהסעתי אותך כל הדרך הזאת בשבילך סתם אתה טועה. אתה לא הולך לוותר על זה. ואם אתה חושש? אז אל, אתה מתאמן כבר חודשים רק לרגע הזה בחיים לא יהיה הזמן שאתה מוכן אף פעם לא תיהיה מוכן,  אבל בגלל שזה החלום שלך ואוי ילד שלי כמה שאתה מוכשר! אתה תצליח ותעבור! תקשיב לאמא אני מכירה אותך הכי טוב. אני אוהבת אותך אבא אוהב אותך וג'י-היון מעריץ אותך! אתה אחיו הגדול! אתה יודע איך הוא יתאכזב שישמע שוויתרת על החלום שלך? יש הזדמנות אחת והיא עכשיו תנצל אותה ! וצא כבר שלא תפספס את ההרשמה!" מהר יצאתי בלי להגיד מילה הסתובבתי כדי לראות את אמא שלי והיא רק ציחקקה לה , אמא יכולה להיות מאוד משכנעת שהיא רוצה.
טוב אוקיי הסתכלתי לעבר המבנה שמולי זה בניין גדול ומאוד גבוה ויש דלת כניסה עם שלט לידה 'אודישנים כאן'. טוב אז נשאר רק לעבור בדלת הזאת ולהירשם ולחכות. אני לא מאמין חיכיתי כל כך הרבה זמן ואני עדיין לא מרגיש שזה נכון.
נכנסתי לבניין ויש פה טור של ילדים לעבר עמדת ההרשמה זה יקח לפחות עשר דקות אוף אין לי כח לחכות אבל אין מה לעשות נחכה. עברו שמונה דקות והגיע תורי התקדמתי לעבר הפקידת הרשמה והיא פנתה אליי ושאלה "שם?", "פארק ג'י-מין". "גיל?", "17" עניתי. "כישורים?" היא שאלה, "ריקוד ושירה " עניתי.  "המספר שלך בתור לאודישנים הוא 333, בהצלחה." היא אמרה לי ושמה לי על הגופיה השחורה מדבקה עם המספר 333 והשם שלי מתחת.
וואי אני מרגיש שאני הולך להקיא יש לי בחילה איפה השירותים פה? טוב נחפש אותם. אחרי חמש דקות מצאתי אותם אני מרגיש שאני הולך להקיא גם את ארוחת הערב לפני שבוע בלע. רצתי לשירותים אבל כשנכנסתי שמעתי מישהו שר. "וואו" חשבתי לעצמי הוא שר כל כך יפה. הקול שלו מאוד נמוך אבל זה היופי בו זה קול מרגיע.  הילד נראה בערך בגיל שלי הייתי מהופנט מיכולות השירה שלו לכמה דקות עד שהוא הסתובב וקלט אותי בוהה בו "הו. שלום לך! מה שלומך? " הוא אמר לי באתי לענות לו אבל הקיא שלי היה מהיר יותר.