ישבנו שם וחיכינו ,כל דקה מרגישה כמו נצח. עברו חמש דקות עד שעוד פעם הכריזו ברמקולים.
"פארק ג'י-מין נא להיכנס לחדר האודישנים".
הו לא לא לא. אין מצב. אמא צדקה, אני אף פעם לא יהיה מוכן. אולי עדיף שאני אלך? "ג'ימין !! למה אתה מחכה? תכנס כבר!" טאהיונג אמר לי. "אני לא בטוח טאהיונג.." אמרתי לו. "מה לא בטוח?? זה לא החלום שלך? זה כן! לא צריך להיות בטוח כדי להגשים חלום. אתה תכנס אני אחכה לך כאן. ויודע מה? אם אתה נכנס אני קונה לך גלידה, עשינו עסק?" טאהיונג אמר לי ודחף אותי קצת לכיוון הדלת של האודישנים. "אממ-" באתי להמשיך אבל טאהיונג עצר אותי ואמר "בלי שום 'אממ'. אני מציע לך גלידה אחת במקום שתיים בשבילי. אתה נכנס ברגע זה." צחקתי קצת ונכנסתי.
חדר האודישנים היה מן במה קטנה עליה מיקרופון אחד וחמישים(בערך) כיסאות רקים מול הבמה בשביל קהל. השופטים ישבו על חמישה כיסאות שקרובים לבמה. "בוא.. תעלה לבמה בבקשה" אחד השופטים אמר, ועליתי. מול השופטים היה שולחן ועליו בקבוק מים מול כל שופט כמה דפים על המתמודדים ושלט מה כל שופט עושה. אחד השופטים שהיה נראה די צעיר היה הכוריאוגרף, לידו ישב השופט שהוא מוזיקאי, לידו היה המנהל, לידו היה היחצן, ולידו הייתה הסטייליסטית.
מיד הסתכלתי לראות מה אני לובש, גופייה שחורה וגינס זה לא שיא האופנה נראה לי?
"ג'ימין בוא תספר לנו קצת על עצמך.. " היחצן אמר. לספר על עצמי? מה לספר ? נו נמציא משהו..
"טוב היי אני פארק ג'ימין אני עברתי לסיאול בקיץ, עם אבא שלי אמא שלי ואחי הקטן, אני הבכור. אני רוקד מגיל ארבע והייתי מצטיין בבית ספר לאומנויות בבוסאן שם גרתי. אני שר יפה. ואני אוהב את התחום הזה ואני מקווה שאעבור את האודישן." אמרתי להם.
הם היו בשקט לכמה שניות ואמרו לי להתחיל קודם בשירה. בחרתי לשיר a fool of tears של BIGBANG הם הלהקה האהובה עליי הלוואי שהייתי כמוהם. התחלתי לשיר ההתחלה הייתה סבבה אבל אז הסתכלתי על השופטים הם התלחששו בינהם? למה? פתאום הם הסתכלו עליי עם פרצוף מאוכזב? מה? והבנתי שלא הייתי מרוכז בשיר וזייפתי. שיט זה בחיים לא היה קורה אם הייתי שר יפה. עכשיו כל האודישן נכשל. אבל נזכרתי במה שאמא שלי אמרה, 'יש הזדמנות אחת והיא עכשיו' אני צריך להמשיך גם אם זייפתי.
אז הורדתי את כל הדאגות שלי מהראש והמשכתי לשיר אבל הפעם זה היה נפלא אפילו לא זייפתי פעם אחת זה היה טוב יותר מכל האימונים, טוב אם לא מחשיבים את הזיוף הגדול בהתחלה. סיימתי לשיר ואז הכוריאוגרף סימן לי להתחיל לרקוד . יש ! זה קל. וביצעתי חלק של ריקוד שבו זכיתי בתחרות בבוסאן. בריקוד לא טעיתי אפילו לא פעם אחת. לפחות יש לי על מה לסמוך. סיימתי את הריקוד וקדתי קידה להם. "טוב תודה לך ג'ימין. אנחנו כבר נודיע לך אם עברת או לא. " המנהל אמר, ויצאתי מהחדר.
YOU ARE READING
never-לעולם לא
Fanfiction"היונג! כל יום איתך הוא היום האהוב עליי. אז היום זה היום החדש האהוב עליי! " \\ג'ימין הוא ילד שפשוט הלך אחרי החלום שלו. להתקבל ללהקה ולהופיע כמו שהוא חלם מאז שהיה קטן. האם החלום הזה הוא חלום טוב או סיוט?// ~כשאתה אוהב מישהו. אתה לעולם לא מוותר. לע...
