never-לעולם לא

פרק 7

נקודת מבט ג'ימין-

כשאמא חזרה מהעבודה סיפרתי לה את החדשות. היא לא האמינה, כמוני. אני עדיין בהלם...
עכשיו אני בדרך לשם אמא הציעה לקחת אותי באוטו שלנו והסכמתי, כי לא נראלי שעכשיו אני אצליח להגיע למקום הנכון בתחבורה ציבורית.

החלטתי לא לספר לטאי ולעשות לו הפתעה.
אני עכשיו בלחץ, אבל אני שמח אני כל כך חיכיתי לזה והאימונים לא היו לחינם אחרי הכל.

"הנה חמודי הגענו! בהצלחה! ובדרך חזרה הביתה אתה מעדכן אותי בכל פרט! " אמא אמרה לי וחייכה, "תודה אמא! " אמרתי ויצאתי מהאוטו.

נכנסתי לבניין. וואו הוא נראה שונה מאז הפעם האחרונה, אבל מצד שני בפעם האחרונה זה היה מלא ילדים. נכנסתי למעלית ולחצתי על הקומה. אם אני לא אמות עכשיו מלחץ אז כנראה מאושר.
המעלית נפתחה ונכנסתי לקומה , הלכתי לפקידה של הקומה. "כן? את מי אתה מחפש?" הפקידה שאלה אותי, "היי אממ אני פארק ג'ימין והמנהל אמר לי להגי-" באתי להסביר לה אבל היא לא נתנה לי לסיים ואמרה "הו! פארק ג'ימין! כל הלהקה והמנהל נמצאים בחדר האחרון מצד שמאל בבקשה תלך שלא תפספס יותר מדי דברים. " היא אמרה והצביעה לי על הדלת, הנהנתי והמשכתי.

דפקתי בדלת ושמעתי מישו אומר "כנס", אז נכנסתי.

"הו ג'ימין! חיכינו לך! "המנהל אמר והמשיך "שלום כולם. תכירו את ג'ימין הוא הילד הנוסף שמצטרף ללהקה כמו שהזכרתי מקודם".
הרמתי את מבטי ובחנתי את הלהקה.
יש פה את הילד המוכשר בריקוד!! וגם המוכר גלידה?! כנראה טאי שמח...
רגע איפה טאי?!

"ג'יםםםםםם אני לא מאמין! למה לא סיפרת לי?" טאי אמר קפץ עליי וחיבק אותי, "גיליתי את זה לפני כמה שעות ורציתי שזה יהיה הפתעה.. "אמרתי לו וחיבקתי אותו חזרה.
"יפה יפה ילדים. אני שמח שאתם מכירים. עכשיו, שבו בבקשה אני רוצה להתחיל" המנהל אמר והתיישבתי ליד טאי.

"אוקיי עכשיו שג'ימין הגיע, אני רוצה שכל אחד יקום ויספר לנו קצת על עצמו, כדי שכולנו נכיר יותר טוב. נתחיל מהגדול לקטן!"המנהל אמר.
ילד אחד קם והתחיל לדבר.

"היי, אני קים סוק-ג'ין,  או בקיצור ג'ין.  אני בן 20. ובמקור אני מגיינהוגי-דו. אני רק וואקליסט" ג'ין אמר והתיישב, השם שלו מוכר לי מאיפשהו.

מתי הם הספיקו לתאם גילאים??
אחריו קם מוכר הגלידה ואני הסתובבתי לטאי שהיה מוקסם ממוכר הגלידה, ובכלל לא שם לב אליי.

"אני מין יונ-גי. אני בן 19. ואני נולדתי בדאגו. ואני ראפר." הוא אמר מהר אבל באדישות הזאת וישב.
"היי לכם!! אני ג'אנג הו-סוק!!! אני בן 18! אני חייתי בגוואנגג'ו עם ההורים שלי ואחותי! אני רקדן ראפר ויכול גם לשיר אז גם חצי וואקליסט! נעים להכיר אתכם!!" הוסוק אמר וישב עוד פעם.
"היי אני קים נאמ-ג'ון אבל חברים שלי קוראים לי ראפמונסטר. אני גם בן 18. לפני שגרתי בסיאול הייתי גר באיסאן . ולפי השם חיבה שלי אתם יכולים להבין שמה שאני עושה זה ראפ." הוא חייך וישב חזרה.

טאי סימן לי לקום, הו תורי עכשיו?
"אממ ה-היי אני פארק ג'ימין. אני בן 17. אני גרתי בבוסאן אבל עברתי לכאן בקיץ. ואני ווקאליסט ורקדן. " אמרתי וישבתי.
"היי!!!  אני קים טאהיונג! אני בן 17 כמו ג'ימיני כאן אבל הוא גדול יותר.  כמו יונגי היונג נולדתי בדאגו אבל אחר כך עברנו לגוצ'אנג ואז לסיאול. אני ווקאליסט.ואני שמח להכיר אותכם! " הוא חייך וישב.

ואז עוד מישהו קם. רגע??! זה לא-..
"שלום, אני ג'ון ג'ונגקוק. אני בן 15. אני גרתי בבוסאן ועברנו לסיאול שהייתי בן 9. אני ווקאליסט ואני יודע גם ראפ. אני למדתי ריקוד לבדי אז אני לא יודע אם להחשיב את זה. "  והוא ישב.
מבוסאן?!
ג'ון ג'ונגקוק? זה הוא?!

פלאשבק:

"איה תעזבו אותי!" שמעתי איזה ילד צועק,  רצתי לכיוון הקול וראיתי ילד מותקף על ידי שני בריונים.
רצתי אליהם ונתתי לאחד אגרוף ולשני בעיטה, והם שיחררו את הילד הקטן.
"רוץ לשם! אני אבוא! " אמרתי לילד והצבעתי לו על מקום רחוק מהשני בריונים האלה.
הוא רץ, והבריונים קפצו עליי והתחילו להרביץ לי.
"אתם חזקים על ילד קטן נכון? תציקו למישהו בגודל שלכם! בעצם, אל תציקו לאף אחד זה לא יפה! אולי אני נראה חלש אבל אני לומד בלט מגיל ארבע ויש לי שרירים די חזקים ברגליים! " צעקתי עליהם והתחלתי לבעוט בהם.
"פאו! אי! וואה! " הרגשתי כמו צב נינג'ה!
"טוב ניצחת. אנחנו הולכים. " הם אמרו והלכו משם, "יש! ניצחתי! " אמרתי ורצתי לילד.
"היי קוראים לי פארק ג'ימין. אתה בסדר? " שאלתי אותו, אפילו שכנראה המצב שלי יותר גרוע.
" אני ג'ון ג'ונגקוק .ה-הכל אצלי בסדר אבל מה איתך?" הוא אמר והסתכל אליי עם דמעות בעיניו.
"היי. אל תבכה! אם אתה בוכה בגלל הילדים המפחידים האלה אני אחזור ואתן להם עוד כמה בעיטות גם בשמך! " אמרתי וליטפתי את שערו.
"לא זה לא בגלל זה. " הוא אמר והמשיך לבכות.
"אז בגלל מה ?" שאלתי, "בגללך, אתה הילד שהיה הכי נחמד אליי עד עכשיו. ועוד שעתיים אני עוזב את העיר ולא הספקנו להכיר. אבל אל תדאג כי כשניהיה גדולים אני אמצא אותך ואגן עלייך כמו שהגנת עליי עכשיו ואני לעולם לא אעזוב אותך שוב!" הוא אמר ורץ משם, השאיר אותי עם המחשבות.

סוף פלאשבק.

אז משם אני מכיר אותו.
ועכשיו הוא כאן איתי בלהקה.
גורל זה דבר מוזר.

______________________________________

.
.
.
.
.
.
.
(כשהחיים שמים אותך בסיטואציה קשוחה. אל תגיד "למה אני? " תגיד "תנסו אותי ")
-סורי שיצא קצר-
🐱❤✨