~נקודת המבט של לואי~
"הו פאק" לחשתי לעצמי תוך כדיי שאני משפשף את המצח,שוב אני בהאנגובר.
התמתחתי וקמתי מהמיטה,יורד במדרגות ופותח את דלת המקרר
"מה באלי...?..." מלמלתי לעצמי,וכעבור כמה דקות הוצאתי חלב וסגרתי את המקרר.פותח את הארונית למעלה ומוציא קורנפלקס וקערה.
* *
שמתי את הצלחת בכיור והלכתי לסלון,מחפש את הטלפון.אחריי שהפכתי כמה כריות מצאתי אותו,פותח ומחייג לעמית
"המספר שחוייג אינו זמין.להישמע הצליל השאר הודעה קולית"נשמע הדבר היחיד מהקו השני.
ניסיתי לחייג עוד פעם והתוצאה הייתה אותו הדבר.
עליתי לחדר והחלפתי מכנסיים ושמתי חולצה,יורד שוב למטה ונועל את הואנס שלי,לוקח טלפון ומפתחות ויוצא מהדירה.
* *
עמדתי ליד הדלת,עם האוזן והלחי צמודה לדלת,מנסה להקשיב לקולות
-אני לא הולך עד שאני לא אזיין אותך.זה מה שהוא אמר והתחיל להתקרב אליי.החלטתי לאיים עליו,לקחתי את הטלפון ואמרתי לו שאם הוא לא יוצא מהבית אני אתקשר למשטרה-שמעתי את הקול של עמית
-וזה עזר?-קול שני,לא מוכר שאל
-הלוואי.הוא התקרב אליי עוד יותר וחזר על עצמו "אני רק רוצה לזיין את החברה שלי"-עמית אמרה מחקה קול עמוק.ואז נפל לי האסימון-היא מדברת עליי
זזתי מהדלת והפנים שלי הלבינו.אני לא מאמין שעשיתי את זה.מה לעזאזל עבר לי בראש.משכתי בשיער שלי בעצבנות ואז דפקתי על הדלת,שלוש פעמים.
שמעתי כיסא זז וצעדים
-נ..נייל..נייל..זה הוא-עמית לחשה
מי זה נייל לעזאזל?
הדלת נפתחה ובדלת עמד בחור בערך בגילי,בלונדיני עם עיניים כחולות
-שלום לך-הוא התחיל
-שלום גם לך.מי אתה?-שאלתי עם מצח מקומט מבלבול
-אני נייל.מה שלומך-הוא הושיט את ידו ללחיצה,מה שהוא לא קיבל
-איפה עמית?-שאלתי,מציץ מאחוריי כתפו על עמית שעמדה מאחריו עם ידיים משולבות ולעסה את השפה שלה בלחץ
-תלך מפה לואי-היא אמרה ודמעות התחילו להצטבר בעינייה
-עמית.בבקשה תסלחי לי.בבקשה-נכנסתי לבית,מתעלם מנייל ותופס את הכתפיים של עמית בשתיי ידיי
-תצא מהבית לואי-היא עשתה צעד אחורה כדיי להתרחק מהאחיזה שלי
לא רציתי לריב איתה,שברתי אותה מספיק,אז יצאתי מהבית,סוגר את הדלת מאחוריי.
התיישבתי על המדרגות וחשבתי.חשבתי על איך לפתור את זה.חשבתי על איך להמשיך את זה.חשבתי על האם היא מגיעה לי בכלל.האם נערה כזאת יפה,חכמה ועדינה,מתאימה לאידיוט מסומם כמוני?
ואז הבנתי.לקח לי כמה דקות לחשוב על אחד מתאים,אבל אז החלטתי.
נעמדתי ליד הדלת.מכחכח בגרוני ונזכר במילים של השיר
"it can be a rush,yeah its like a drug
when you give up love its never worth it
when youre fighting fear it can be so clear
what you really nead,is each other...
הדלת לאט לאט נפתחה ועמית הציצה,שבילים דקים של דמעות על פנייה,הסתכלתי לתוך העיניים שלה והמשכתי
but I finally found the truth-i was using you
every night that youre gone i swear it hurts....
זוג שפתיים קטעו אותי,עצמתי עיניים וכרכתי ידיים סביב המתניים שלה,הרגשתי ידיים מלטפות את העורף שלי ומשחקות עם קצוות השיער שלי.היא זזה אחורה והסתכלה עליי בציפייה
-תמשיך בבקשה
דילגתי בכוונה על כמה שורות,והפעם שרתי יותר חלש,בזכות הקרבה של עמית.
"was it things i said,can i take them back?
baby cause without you theres nothing left of me .."
עמית שוב עצרה אותי בנשיקה,הפעם מתקרבת יותר קרוב ,כורכת יותר חזק את ידייה סביבי
עכשיו כשהיא הייתה קרובה,הרגשתי את הלחיים הרטובות שלה,נפרדנו מהנשיקה וליטפתי את הפנים שלה עם האגודלים שלי
"אני אוהב אותך.ולעזאזל,אני לא הולך לעזוב אותך"לחשתי.עמית הפילה את הראש שלה לתוך הכתף שלי ומילמלה לתוכו,בפעם הראשונה
"אני אוהבת אותך"
~השיר שבפרק,של ג'ו ג'ונאס
"i'm sorry"
קישור לשיר למי שרוצה -
http://www.youtube.com/watch?v=-aScAtGCdYw&feature=youtube_gdata ~
נ.ב.
תודה רבה לסתיוית על הרעיון לפרק(:
