ילדת רחוב

פרק 6

(למעלה אנה- תקראו ושתגיעו אליה תראו.)
נ.מ אליסון:;
••
נכנסתי בלית ברירה לבית ספר עדיין כועסת על לואי שלא עזר לי ובמקום זה נישק את הנויה שלו.
איכסה.
פשוט איכסה.
״הי את חדשה פה?״ מישהי שעברה לידי שאלה אותי וכנראה הבינה כי בטח נראיתי ממש אבודה.
״אמ, כן, אני מחפשת את כיתה י׳ 2״ אמרתי לה בחיוך קטן.
״אה את בכיתה שלי איזה כיף נהיה החברות הכייי הכי טובות״ היא אמרה לי בחיוך גדול,
לילדה יש מלא אנרגיות .
היא היתה ילדה יפה כזאת עיניים כחולות ירוקות ואפילו היה בהן גוון של אפור, והיה לה נמשים יפים שהחמיאו למראה העדין שלה . שיערה היה בלונדיני זהוב מעורבב עם קצת גינגי  והוא היה מתולתל גלי כזה ,והיא היתה רזה ובגובה שלי.
היה לה יופי מיוחד כזה .
״ אני אנה״ היא אמרה לי.
״ אליסון״ החזרתי לה.
״אז מאיפה את״היא שאלה אותי.
״אמ, אפשר להגיד שלא ממש רחוק אבל אף פעם לא היה לי מקום קבוע את יודעת״.. אמרתי לה.
״או אוקיי״ היא אמרה לי בחיוך.
״אז.. בהפסקה אני יראה לך חברה מאוד טובה שלי היא פשוט בכיתה י׳4, היא ממש חמודה ואני בטוחה שתאהבי אותה.״
היא המשיכה להגיד לי והנהנתי בחיוך עד שמשהו נתקע בי.
בעצם מישהו.
זה היה לואי.
ואיכשהו תמיד אני שוקעת בעיניים הירוקות והיפות שלו.
״תסתכלי לאן את הולכת״ הוא אמר לי והמשיך להסתכל עליי.
״מה שתגיד״ אמרתי לו בגלגול עיניים ובאתי להמשיך ללכת אבל הוא עצר אותי.
״אליסון, תיזהרי בדברייך״ הוא אמר לי.
״ואם לא , מה תעשה לי?״ אמרתי לו בחיוך ממזרי.
״אני רואה שמצאת לך חברה״הוא אמר מסתכל על אנה.
״אמ, כן, מה זה עניינך בכלל?!״ אמרתי לו .
״צודקת, זה לא״ הוא אמר לי בחיוך.
״תלכי לכיתה שלא תאחרי״הוא אמר והלך, שהחיוך עדיין על הפנים שלו.
ולא יכולתי שלא לחייך חיוך קטן אחרי שהלך.
החיוך שלו ממש יפה.
״אליסון!
תוציאי את המחשבות האלה מהראש שלך ומהר!״
המוח שלי צעק עליי.
״אליסון , את אשכרה דיברת עכשיו עם פאקינג לואי הייל״ ? היא שאלה אותי בהלם.
״אמ, כן, מה ההתלהבות״? שאלתי אותה.
״אמ, אולי הוא הילד הכי חתיך ומושלם בבית ספר הזה! הוא שכבה מעלינו, מה הקשר שלך אליו?״
היא שאלה אותי.
״אמ, הוא סוג של אפשר להגיד ..., אני סוג של גרה איתו ,כי אמא שלו סוג של אימצה אותי , ואפשר להגיד שהוא שונא אותי״ אמרתי לה בקצרה.
״וואו, את אשכרה גרה עם הבאד בוי החתיך של הבית ספר , אני שונאת אותך״ היא אמרה לי וצחקנו.
••
הגענו לכיתה אחרי כמה דקות והשיעור הראשון שלי אחרי שנים זה שיעור היסטוריה .
ואני שונאת את זה.
כאילו למה צריך ללמוד על העבר?!
זה כזה לא חשוב!
״גברת אליסון , את לא שומעת כשמדברים אלייך?״המורה הרימה את קולה עליי אחרי שלא הקשבתי לה,
״מה את רוצה , את מאוד משעממת״ אמרתי לה
וכולם הסתכלו עליי בהלם.
״מה הם רוצים,
אולי עשיתי משהו לא בסדר?
חשבתי לעצמי .
״מה לעזעזל את עושה״ אנה שאלה אותי בצחקוק ולא הספקתי לענות לה כי המורה כבר הספיקה להעיף אותי מהכיתה .
״אז מה, כבר הספקת לעוף מהכיתה?״ שמעתי קול מוכר מדבר אליי,
לואי.
״אני רואה שגם אתה ״ החזרתי לו והוא ציחקק.
״אז מה אליסון, למה את בחוץ על היום הראשון שלך?״ הוא שאל אותי בגיכוך.
״תאמת אני לא יודעת,
המורה שאלה אותי אם אני לא שומעת שמדברים אליי , אבל אמרתי לה שזה לא שלא הקשבתי אלא שהיא פשוט משעממת.״
אמרתי לו והוא צחק.
״את לא יודעת שלא מתחצפים למורות קטנטונת״?
הוא שאל אותי והלב שלי הפסיק לפעום כשהוא נתן לי את השם חיבה הזה.
מה עובר עליי?!
״לא, לא הייתי בבית ספר מלא זמן״ אמרתי לו בשקט .
״אז כנראה שכחתי או משהו״ המשכתי והוא רק הסתכל עליי.
״בגלל זה את כזאת תמימה קטנטונת.״ הוא אמר לי והלך.
״לאן?״ שאלתי אותו.
״אני צריך ללכת״ הוא אמר בקור והלך.
טוב , לילד הזה יש פיצול אישיות ,
אני לא יודעת למה ,
אבל אני אוהבת את זה.