ילדת רחוב

פרק 20

חזרתי לבית, אם אפשר לקרוא לו ככה בכלל.
הברזתי מהשיעור אבל לא אכפת לי, אני בחיים לא הייתי ככה,
אני לא מרגישה בכלל חשק לחיות,
לא נשאר לי כלום,
כלום ואף אחד.
אני לא מבינה מה אני עדיין עושה בבית הזה.
אני חייבת לעזוב.
נכנסתי לבית אחרי הסתבכויות להגיע למפתח בגלל שזה גבוה, אני די יתגעגע לזה.
לקחתי את הבגדים שהיו איתי בהתחלה לפני שרק באתי לפה, אני לא הולכת לקחת את הדברים שאלינור קנתה לי.
הדבר היחיד שבגללו קשה לי לעזוב זה אלינור,היא היתה כל כך טובה אליי.
אני ישאיר לה מכתב.
החלפתי לבגדים ולנעליים שהיו איתי לפני שבאתי לפה ואת התמונה של אמא שלי ואת הצמידים שלי.
זהו. זה זמני ללכת.
כתבתי לאלינור וללואי מכתב , בכל זאת נראה לי שכדי לרשום גם ללואי.
״היה נעים״ מלמלתי ויצאתי מהבית.
זה נגמר.
••••
נ.מ לואי:;
״כוסאמק איפה היא!?״ צעקתי לאוויר ובעטתי באבן שהיתה שם
חיפשתי את אליסון בכל מקום ולא מצאתי אותה.
״אחי תירגע
אולי היא הלכה לבית״דן אמר לי ונשכתי את שפתיי מעצבים.
״כן תלך״אנה אמרה , קראנו לה כשלא מצאנו אותה כי חשבנו שהיא איתה ואנה התעקשה להישאר איתנו.
״תלך תגיד לי אם אתה מוצא אותה אנחנו נעשה עוד סיבוב בבית ספר״המשיך להגיד והנהנתי.
״תודה אחי״רצתי משם למכונית שלי וטסתי לבית.
אם קרה לה משהו אני בחיים לא אסלח לעצמי.
״אליסון!״ צעקתי כשנכנסתי לבית.
״אליסון!״ צעקתי שוב פעם כשחיפשתי בכל החדרים בבית.
נכנסתי לחדר שלנו וראיתי שני מכתבים על המיטה.
שיט לא.
בבקשה שזה לא מה שאני חושב שזה סעמק.
היה אחד שכתוב עליו לואי ופתחתי אותו מהר.
״לואי,
אני עוזבת כי אני לא יוכל להמשיך לחיות איתך יותר במיוחד באותו חדר ושהלב שלי יכאב כל פעם שאני יסתכל עליך כמו שכאב שראיתי אותך היום.
אני אהבתי אותך,
בעצם אני עדיין אוהבת אותך.
ואני בחיים לא יפסיק.
אני סמכתי עליך , כשבחיים לא סמכתי על אף אחד, אני שיתפתי את הסיפור שלי לך.
משהו שבחיים לא חשבתי שאני יעשה.
אני לא יודעת אם הרגשת אליי משהו בכלל, ואולי אני מקווה שלא.
כדי שלא יכאב לך כמו שכואב לי עכשיו.
אני מצטערת, וכשאלינור חוזרת תתן לה את המכתב שרשמתי לה.
אני מודה לכם על הכל.
וגם לך, שלימדת אותי לאהוב,
גם אם זה כאב בסוף״
הייתי בהלם ודמעה ירדה מעיניי מבלי ששמתי לב, ממתי אני בוכה?
אבל זה לא היה חשוב עכשיו.
אני צריך למצוא אותה.
אני לא יוותר עליה בחיים,
לא יותר.