ילדת רחוב

פרק 17

נ.מ אנה:;
••
(בשש כשהיא הלכה לדן)
••
התחלתי להתארגן כי אני עוד מעט צריכה ללכת לדן לעזור לו בדבר הזה במתמטיקה..
שמתי גופיה בצבע כחול כהה צמודה ושורט רגיל כחול, אני אף פעם לא משקיעה בלבושי, כן , גם אם זה קשור לבן שאני מחבבת,אבל אני מאמינה בזה שאם מישהו יאהב אותי הוא יאהב אותי כמו שאני גם אם אני לא ממש משקיעה..
שמתי קצת מייקאפ ומסקרה אספתי את השיער לקוקו גבוה והתחלתי להתקדם לבית שלו, כן, אני כבר יודעת את הכתובת כי לואי נתן לאיחסון את המספר שלו כדי להעביר לי אז דיברנו בוואצפ..
••
הגעתי לבית של דן אחרי בערך 10 דקות של הליכה בחום הזה ואני מרגישה שאני עוד שנייה מתעלפת,
תקתקתי בדלת וחיכיתי שיפתח,
״שנייה״ שמעתי מעבר לדלת קול של אישה , בטח אמא שלו,
״שלום״אמרתי לה שהיא פתחה את הדלת,
״את צריכה משהו חמודה?״ שאלה אותי בחיוך, זאת בטוח אמו,
״אני ידידה של דן אנה,באתי לעזור לו בלימודים״אמרתי לה בחיוך והיא סימנה לי עם ידה להיכנס,
״דן אנה כאן״אמו צעקה ללמעלה מעבר המדרגות.
״אני בא״שמעתי את דן צועק מלמעלה וצחקקתי.
״אני נועה אמא של דן, נעים להכיר, את נראית ממש חמודה״אמרה לי בחיוך.
״נעים להכיר גם אותך״החזרתי,
״בוא מתוקי אל תבכה״ נועה אמו של דן התקדמה לעבר הסלון ושם היה ילד קטן שבוכה שנראה בן שנתיים לפחות..
היא הרימה אותו ושמה אותו עליה אבל הוא עדיין לא הפסיק לבכות.
״אפשר?״ שאלתי אותה ושמתי את ידיי מלפנים כסימן להרים אותו והיא הנהנה,
אני די טובה עם תינוקות,אין לי אחים אבל אני תמיד עושה בייביסיטר.
שמתי את הילד על בירכיי והסתכלתי עליו,
״איך קוראים לך?״ שאלתי אותו בחיוך והוא הפסיק לבכות,
״אור״אמר לי בקול מתוק,הוא ממש דומה לדן,
״אתה לא צריך לבכות בסדר?״ שאלתי אותו והוא הנהן,
״ואו, איך הרגעת אותו כל כך מהר?״ נועה שאלה אותי
״ זה סתם, בטח בגלל שהוא לא מכיר אותי אז הוא בהלם״ אמרתי והיא צחקה ,
״אנה״ שמעתי את הקול של דן ליד המדרגות,
״הי״אמרתי לו והורדתי את אור מברכיי ונתתי אותו לנועה בחזרה,
״בואי, נעלה לחדר״ אמר לי ועליתי לפניו במדרגות,
״את ממש טובה עם תינוקות, אף אחד בחיים לא הצליח להרגיע אותו כל כך מהר״אמר לי וחייכתי,
״אני לפעמים עושה בייביסיטר״ אמרתי לו והוא הנהן,
••
אחרי בערך שעתיים שלימדתי את דן הוא סוף סוף הצליח להבין, הוא ממש חמוד ,
כאילו בזמן הזה הצלחתי באמת להכיר אותו,
״יפה , הצלחת בהכל״ אמרתי לו אחרי שנתתי לו כמה תרגילים ובדקתי אותם,
״תודה שלימדת אותי״אמר לי וחייכתי,
״ בכייף, זה לא שהיה לי משהו יותר טוב לעשות.״
אמרתי לו והוא ציחקק,
״אני בטוחה שתצליח במבחן מחר״ אמרתי לו והוא חייך אליי,
״תודה, אבל לא נראה לי, תמיד כשמגיע הרגע של המבחן אני פשוט שוכח הכל״אמר לי בייאוש,
״הי, דן, אני מאמינה בך,אתה תצליח,״ אמרתי לו והוא הסתכל עליי לכמה שניות,
״ יש לי רעיון, אמרתי אחרי כמה שניות,
אני ארשום לך פתק,
וכשמגיע הרגע של המבחן תקרא אותו,
אבל רק ברגע של המבחן!״אמרתי לו באזהרה והוא צחק,
״בסדר בסדר״ אמר
רשמתי לו את הפתק בצד השני של החדר כדי שלא יציץ,כמו כל שנייה בזמן שרשמתי את זה,
״סיימת?״ שאל אחרי דקה ששאל את אותה שאלה ממקודם,
״סיימתי יחופר״אמרתי וצחקתי.
הכנסתי לו את הפתק לתוך הקלמר וסגרתי אותו,
״אני צריכה ללכת עכשיו,
אני מקווה שעזרתי״ אמרתי לו והוא התקרב אליי,
״תודה אנה, באמת״אמר לי וחייך.
״זה בסדר״ אמרתי בשקט כי הוא המשיך להתקרב אליי,
״אממ״גיכחתי וקצת התרחקתי ממנו,
אוף אנה את כזאת סתומה,
״בואי אני אלווה אותך״אמר לי בקצת גיכוך?
וירדנו למטה..
••
ירדנו במרגות ונועה הסתובבה אלינו
״הי,איך היה?״ שאלה אותי.
״היה טוב, הוא מאוד חכם הילד שלך״ אמרתי לה והיא צחקה,
״אני יודעת״ אמרה לי ודן גילגל עיניים וצחקתי.
״אני חייבת ללכת עכשיו אז תודה על האירוח״אמרתי לה וחייכתי.
״בי חמודה״אמרה וחייכה אליי.
״בי אור״ אמרתי לו ונתתי לו נשיקה בלחי והוא צחק,וצחקתי גם כי זה הדבר הכי חמוד שהיה לי.
״הלוואי והיה לי אחים״ אמרתי לדן בחיוך מאולץ כשיצאנו,
״מה אין לך בכלל אחים?״ דן שאל אותי.
״לא״ אמרתי לו וצחקקתי.
״כיף לך״ אמר לי
״זה לא כל כך כייף תאמין לי,
אתה מרגיש ממש בודד ככה״ אמרתי לו.
״את לא לבד אנה, יש לך אותי״ אמר לי וצחקקנו,
״כן תודה״ אמרתי לו.
״טוב אני אלך״אמרתי אחרי כמה שניות של שקט שהוא הסתכל עליי.
״בי תודה על הכל״ אמר לי בחיוך ופתח את הדלת של הבית,
״בי״אמרתי בחיוך והוא נכנס הביתה.
זה היה היום הכי טוב בחיים שלי:)