נקודת מבט הכותבת
סוהו התעורר כאשר הרגיש את גופו בוער והעובדה שהם היו באמצע ספטמבר רק גרמה לגופו להרגיש כאילו זרקו אותו אל תוך אש ונתנו לו להישרף . הוא פקח את עיניו , זיעה מרוחה על מצחו . סוהו לא הבין למה פתאום כל כך חם , הרי זה לא שהחדר שלו היה אטום , הבריזה שהייתה נכנסת מהחלון הייתה די נעימה . הוא הסתכל מסביב עד שהבין , זה לא המזג אוויר שגרם לחום הנוראי אלא האחד והיחיד , צ׳אניול . זרועו של אחיו הייתה מלופפת סביב מותניו וגופו חיבק אותו בחוזקה . סוהו לא ידע מה לעשות , הוא חשב שזה עוד אחד מהחלומות שלו אך אחרי שנתן לעצמו כמה סטירות התודעה התחילה לחלחל בו , הוא וצ׳אניול נרדמו ביחד .
ליבו הלם במהירות והוא ניסה להרגיע אותו , הוא רצה לבכות כי הוא עדיין לא עיכל את זה שאחיו אוחז בו ככה או שהוא ישן לצידו ככה כל הלילה . פתאום החום לא הפריע לו וכל מה שהוא עשה היה פשוט להתקרב אל אחיו עוד יותר ולשקוע אל תוך זרועותיו . הוא עצם את עיניו ונזכר באופן שאחיו הגן עליו מפני קריס למרות שהוא ציפה שהנורא מכל יקרה , זה לא קרה והכל בזכות צ׳אניול .
סוהו הרגיש כי גופו של אחיו מתחיל לזוז והוא הבין שהוא מתחיל להתעורר אז הוא החליט להעמיד פני ישן , הוא לא ידע למה , הרי זה לא שהוא התבייש להפך הוא אהב את האופן שבו אחיו התייחס אליו אתמול , זה גרם לו לקוות שהקשר שלהם יתחזק , שהם אי שם בעתיד יהיו ... משהו.
״ מ..ה ״ סוהו שמע את צ׳אניול לוחש לפני שהמגע נעלם וגופו של צ׳אניול התרומם , גורם לסוהו להתמלא באכזבה .
״ הווו... ש..יט ״ הוא שמע את אחיו מקלל בשקט לפני שמיהר להסתלק מהחדר , טורק את הדלת אחריו .
סוהו פקח את עיניו ובהה בחלל הריק בשקט , מנסה לשכנע את עצמו שצ׳אניול לא מגיב ככה רק כי זה הוא , אולי היה לו משהו לעשות והוא נזכר בזה רק עכשיו ? מה שכן , הוא סירב לתת למחשבות המטרידות לחדור אליו ולגעת בליבו . הוא בחר להאמין שצ׳אניול הרגיש משהו , כמו שהוא הרגיש . שכל זה לא היה רק חלק מהפנטזיות שלו .
הוא התרומם ממיטתו והתחיל להתארגן , מקווה בכל ליבו להיתקל באחיו . הוא רצה לדבר איתו , אולי ככה המצב יהפוך ליותר טוב , אולי היחסים ביניהם ישתפרו . אבל לא , סוהו פשוט לא ראה את אחיו , הוא אפילו התחיל לחשוב שהוא לא נכח בבית מאחר והיה כל כך שקט .
הוא הביט על עצמו במראה , פתאום מאורעי אמש צצו לו בראש ולפתע הרגיש חשוף מדי . הוא לא רצה שזה יחזור על עצמו , הוא עדיין לא מוכן להתמודד עם קריס אם אי פעם שהוא יהיה בכלל מסוגל לזה . אז הוא שלף סוודר שחור ולבש אותו , מקווה שעכשיו הוא לגמרי מוגן .
_________________________________________
סוהו התהלך במסדרונות הבית ספר , הוא כבר היה רגיל למבטים שהיה מקבל ולכל הציחקוקים שהיו נשמעים מכל עבר כאשר הוא הלך . לפעמים אפילו לא הבין מדוע , זה לא שהוא עשה משהו שיצחקו עליו והוא לא נראה מצחיק , להפך כל מי שיסתכל עליו במהרה ירצה ללכת כי סוהו פשוט היה שרוי בתוך העצב של עצמו שהוא פשוט התחיל לשדר אותו , היה ניתן להרגיש בו מקילומטרים .
לא היה לו חשק כלל , לא לשיעורים , לא להפסקה שהוא מבלה בה לגמרי לבד . לא למורים ובטח שלא לתלמידים שכל מה שעשו היה לרדת עליו ולהתעלם מקיומו שאין להם חשק יותר.
סוהו לא ידע מה הבעיה איתו , למה כולם פשוט נמנעים מלדבר איתו , כן הוא היה הומו והוא לא פחד להראות את זה אבל הוא היה בטוח שיש עוד לפחות עשרה אנשים בכל התיכון שנמשכים למין השני אך מפחדים להראות את זה . הוא באמת רצה חברים , לפחות אחד , שיצליח להעלים את הכאב לפחות לכמה שעות . אבל אחרים פשוט ברחו ממנו כאילו הוא מגפה .
הוא נאנח בכבדות והמשיך לפסוע במסדרון הארוך , המחשבות העסיקו את ראשו שהוא לא שם שהוא נתקל בגוף זר ונוחת ישר על הרצפה .
״ לעזאזל ״ האדם הלא מזוהה אמר בשקט וסוהו הרים את מבטו בשביל להסתכל על מי מדובר .
״ אנ..י מצ..טער ״ אמר סוהו במבוכה וקם במהירות ,משפיל את מבטו מפחד שהאדם יחליט להתנקם בו .
״ זה בסדר אני מניח . אממ קוראים לי ג׳ון אני בשכבה מעל אתה בטח ס..אהו ? ״ אמר וגרם לסוהו להרים את מבטו אליו בהפתעה . הוא דיבר איתו , הוא באמת דיבר איתו .
״ זה סוהו ואממ..היי ״ השיב בשקט גורם לבחור שהתברר ששמו הוא ג׳וו להביט עליו ולצחקק .
״ הו אז אתה מהתיפוס הביישן ? טוב, אני מניח שאראה אותך בסביבה סוהו.אני חייב לרוץ ביי ״ אמר ונעלם מהמקום , גורם לסוהו לשחרר אנחה עמוקה. הוא היה שמח לשם שינוי , שזה קרה לו, זה נראה שמישהו שמע את מחשבותיו והחליט להנחית עליו את הג׳ון הזה שהתברר כאדם נחמד.
היום עבר מהר יותר ממה שציפה וסוהו מצא את עצמו מתנחם בעובדה שאולי לא כולם סולדים ממנו,אולי גם לו יהיו חברים והוא יזכה להרגיש חשוב,להרגיש קיים.
YOU ARE READING
baby don't hurt me - Suyeol
Romansסוהו אהב את אחיו עד כאב ואולי זה מה שהפך את הכל למסובך יותר .
