Curiosity

פרק 5

-נקודת מבט של מאיה-
״נו פליז תבואי איתי״ היא אמרה בקול מתחנן וירדה על ברכייה , היא ניסתה לשכנע אותי שאבוא איתה לישיבה הקטנה הזאת ששון קפטן קבוצת הכדורגל מתכנן לפני המשחק הגדול שלהם.
״לא לא ושוב פעם לא!״ אמרתי מדגישה את הלא האחרון בצעקה ופייטון זרקה עליי את השמיכה
״אבל מה כואב לך לבוא איתי גאד! את לא מבינה שאני מאוהבת בו עוד מלפני ארבע שנים שלמדנו באותו הבית ספר״ היא אמרה דוחקת את פנייה לכרית ודופקת צרחה שגרמה לי לקפוץ במקומי.
״אוף ואי את פשוט חתיכת מעצבנת אני באה איתך אבל שלא תעזי להשתכר כי אני רוצה לעוף מישם כמה שיותר מהר״ אמרתי והיא הנהנה וקפצה משמחה ורצה לארון שלה לחפש בגדים.
אלוהים מה כלכך חשוב לה ללכת לזה? כנראה היא ממש מאוהבת במאט הזה. הוא חתיך זה ברור אבל גאד כל זה בשביל בחור.
לפחות ג׳וני יהיה שם בזה אני מתנחמת .
אבל השאלה היא איך אני אקום מחר לשיעור ספרות ומתמטיקה
איך לעזאזל אני אתפקד  אני ארדם למורים מול הפרצוף.

שמתי חצאית ג׳ינס וחולצת בטן לבנה ופיזרתי את שיערי
״את לא מתאפרת?״ פייטון שאלה בזמן שמרחה מסקרה
והנדתי בראשי . אויש זה כולה ישיבה מטומטמת .
שמעתי רעש מהפלאפון והרמתי אותו להביט בו

מאת : ג׳וני ❤️
״את באה עם פייטון נכון?״
״כן ניפגש״ שלחתי בחזרה

״איפה המעונות של הבנים תזכירי לי?״ שאלתי אותה והתזתי על עצמי מעט מהבושם היקר שלי שקניתי בישראל לה וי בל
הכי אהוב עליי בעולם .
״בניין שלישי,יאללה בואי אני מוכנה״ היא אמרה והלכנו לאיפה שהיא אמרה.

התהלכנו במסדרון וכבר יכולנו לשמוע את המוזיקה הרועשת מהחדר שלהם , נעמדנו מול הדלת ופייטון דפקה חזק
הדלת נפתחה ומאט נעמד מולנו בלי חולצה שבקבוק בירה בידו
״היי לכן יפות״ הוא אמר ופייטון קפצה עליו בחיבוק והוא תפס אותה והוביל אותה לחדר שלו ונכנסתי לתוך החדר הגדול שלהם שניראה כמו סלון .
ישבתי בכורסה הקטנה שממוקמת קרוב לדלת מול הספה הגדולה שון ישב בספה שהשלט של הפלייסטיישן בידו והוא שקוע במשחק ולצידו שתי בחורות אחת מהן זאת ההיא שקיללה אותי לפני כמה ימים ״הכלבה״
היא העבירה את ידה על מכנסו והסתכלה עליי כאילו זה באמת יזיז לי. וואו בחיים לא ראיתי מישהי שנואשת כלכך לזיון
היא לחשה לו באוזן משהו ושתיהם הסתכלו עליי
שון קם והתקרב אליי והרגשתי לחוצה
אלוהים יודע למה בכלל
״ג׳וני לא פה״ הוא אמר לוגם מהבקבוק
״איפה הוא באמת?״ שאלתי מתעניינת כי הרי אני והוא קבענו ושוב פעם הוא הלך? זה כבר נהפך להיות מוזר.
״הוא נסע לבית שלו שוב יש לו משהו בקיצור חבר שלך לא פה אז אין לך כלכך מה לעשות פה״ הוא אמר בקול תוקפני והבטתי בו המומה כי הוא חי בסרט אבל ממש לא ניראלי שהוא הבין שהוא מתעסק עם תל אביבית אמיתית.
אבל מצד שני הוא צדק אין לי מה לעשות עם מטומטם כמוהו ועם השרמוטות פה שמתות שהוא יכניס בהן.
״צודק אין לי מה לעשות פה״ אמרתי בחיוך ציני ויצאתי

ברחה לי דמעה מהעין שמיהרתי לנגב אותה , התגעגעתי לחברות ולחברים שלי מישראל. זה פשוט מעצבן אותי מתי אני אתרגל לכל זה?אף פעם.
אני כלכך מתגעגעת למאי ונועה. ובמיוחד לרון הידיד הכי טוב שלי, כלכך קשה לי להיות פה בייחוד רחוקה מהמשפחה
גם כן השפה המזדיינת הזאת לדבר אותה 24/7 מחרפן אותי.

הלכתי לספסל בחצר הקולג׳, די המקום הקבוע שלי לנקות את הראש ולנשום קצת אוויר.
חייגתי פייס טיים לאבא שלי והם הופיעו על המסך שלי וישר חייכתי ושכחתי מכל העניין שהיה
״אלוהים איך התגעגעתי אליכם אבא ואמא!״ אמרתי מנסה לא לבכות , אלוהים לפעמים אני שואלת את עצמי למה אני רגישה כלכך, זה מרגיש לי כאילו גם הדבר הכי קטן והכי שטותי הלב שלי לא יוכל לעמוד בו.
״בת קטנה ואהובה שלנו אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך גם״ אבא שלי אמר ויכולתי לשמוע בקולו שהוא שבור.
״מאיה יפה שלי אני אוהבת אותך!״ אמא שלי נופפה לי וצחקתי
הם כאלה מבוגרים.
״מה עם דניאל?״ שאלתי מנגבת את הדמעה שברחה
ואמא שלי הרכינה את ראשה
״אמא אבא ?״ אמרתי בקול חשדני כי לא הייתה לי תחושה טובה
״מאיה אני לא רוצה לשקר לך..דניאל נפצע בזרוע שלו באמצע מבצע שהיה להם..אבל הוא בסדר הוא בבית חולים״ אבא אמר והתחלתי לבכות ולא הצלחתי לנשום
״תנשמי בבקשה מאיה הכל בסדר״ אבא שלי אמר ואמא שלי בכתה בצד.
״אני..אדבר אית..כם מחר..״ מלמלתי נחנקת מהדמעות וכל האוויר שחוסם את גרוני. ניתקתי את השיחה ופשוט בכיתי
קברתי את ראשי בין ידיי ובכיתי הוצאתי את כל התסכול על הבכי הזה, אני פשוט אחות כלבה איך אני לא שם כדי לבקר אותו?
״שוב את בוכה מה קרה??״ שמעתי את קולו של שון והוא נעמד מולי והוא הביט בי מבולבל ומבוהל בו זמנית, רק שלא יחשוב ויחיה בסרט שזה בגללו.

״זה לא בגללך וזה גם לא עניינך אתה יכול לעוף״ אמרתי והוא שתק,
״אני מצטער על מקודם  אבל מה קרה?״ הוא שאל מתיישב לצידי,הוא לא מוותר והוא עקשן כוסאמק.
״אחי הוא מגד בצבא והוא יצא למבצעים  עם החיילים והוא נפצע״ אמרתי בקול חלש לא מצליחה לעצור את הדמעות
ולפתע הרגשתי ידיים חמימות על פניי שמנגבות לי את הדמעות
״אני מצטער..״ הוא אמר מושך אותי לחיבוק שדי הרגיע אותי.
התנתקנו והבטתי בו עמוק בעיניים העמוקות שלו שיכלו לספר לי די הרבה.
״שון תגיד למה באמת העפת אותי?״ שאלתי לא מבינה
כי הרי לא עשיתי כלום סה״כ עשיתי טובה לפייטון לא רציתי להיות שם אפילו.

״אני לא אוהב אנשים חדשים וקשה לי לקבל אותם ככה מהר״ הוא אמר באדישות מוציא סיגריה
״אז אתה לא מכיר אותי זה העניין..״ אמרתי והוא הביט בי מבולבל
״אני מתכוונת שאולי נפתח דף חדש..״ הוספתי בקול חלש והוא חייך חיוך משועשע
״את בטוחה שבאלך להתיידיד עם בן אדם כמוני? אני מתוסבך״ הוא אמר מוציא מצית ומדליק את הסיגריה והעשן הרעיל הזה התפזר לו באוויר ודאג לחנוק אותי.
״תאמין לי זה לא ביג דיל״ אמרתי וצחקנו שתינו

״אז ידידים?״ שאלתי מושיטה את ידי ללחיצה והוא הביט בידי מתלבט
״ידידים״ הוא אמר באדישות מושך בכתפיו . כנראה הוא רגיל לזה שיש לו כלכך הרבה ידידות.
——
סורי שהעלתי רק אחרי שלושה ימים פרק
אבל הינה העלתי
מה אתן חושבות עד עכשיו על שון??
אני די מתה עליו לא יודעת כי הוא מסתורי מידי.
בקיצור יייייאלללה תגובות והצבעות בבקשה!

שבת שלום אהובות!❤️