-נקודת המבט של ג׳וני-
ישבנו בחדר שלנו ובמקום להתחיל ללמוד ולהחזיק עט
אנחנו עם בקבוקי בירות ביד ומשחקים פלייסטיישן.
שון ומאט שיחקו וקיללו אחד את השני
והמחשבות שלי היו בכלל במקום אחר על מאיה. אני חושב שדי נדלקתי עלייה , היא הבחורה הכי נורמלית פה בקולג׳ , היא לא מחפשת איזה באד בוי חתיך שיזיין אותה ויממן אותה.
אבל היא גם לא שקטה , יש משהו נועז באופי שלה.
״חתיכת הומו אמרתי לך לא לשחק עם ברצלונה אתה רואה״ שון אמר למאט בקול מתגרה ומאט זרק את השלט עצבני ושתה את הבירה שלו,אלוהים לפעמים אני מרגיש שאני גדלתי עם חברים דפוקים.
לקחתי את הפלאפון שלי ונכנסתי לוואצאפ
״?״ שלחתי סימן שאלה וחיכתי שתענה ואני מביט במסך כמו טמבל.
״כן?״ קפצה ההודעה על המסך ממאיה
״משעמם לי רוצה ללכת לסיבוב?״ השבתי בחזרה
״כן אשמח״ היא השיבה עם לב וחייכתי למסך כמו מטומטם
״עכשיו בוא תגלה לי למה אתה מחייך למסך כמו הומו?״ קולו של שון נשמע משועשע וצחוקו של מאט ברקע נשמע גם כן
״לא עניינך״ אמרתי והוא משך בכתפיו והמשיך לעוד סיבוב של משחק בפיפא נגד מאט, לקחתי את הג׳קט שלי איתי ויצאתי מהחדר ומבניין המעונות.
״מה קורה״ אמרתי מחייך חיוך גדול שאני רואה אותה מולי
ומחבק אותה.
״אז מה מספרת?..״ שאלתי כמו מטומטם . ברצינו מה את מספרת? אני נהיה פתאום לחוץ שהיא בסביבה. זה די הורס לי את התדמית של ג׳וני רוברטס הפלרטטני והקשוח .
״בסדר האמת-״ היא עצרה שנשמע צליל הודעה וזה היה הפלאפון שלי והוצגה על המסך הודעה מאבא שלי
״בן אני צריך שתבוא לבית עכשיו אני צריך עזרה!״ אחזתי בפלאפון בכעס כי רתחתי מזעם , תמיד משהו חייב להפריע לי.
״משהו קרה?״ היא שאלה בדאגה וחייכתי מכניס את הפלאפון חזרה לכיס ,״לא..פשוט אבא שלי צריך שאני אבוא לבית נדחה את הסיבוב שלנו לפעם אחרת?״ אני אומר קורץ והיא צוחקת והנהנה בראשה , נישקתי אותה בלחי והלכתי לחרא הזה שאבא שלי צריך עזרה בו.
-נקודת המבט של מאיה-
שג׳וני הזכיר את אבא שלו , הגעגועים החלו להציף את גופי למשפחה שלי. התיישבתי בדשא וחייגתי לדניאל בפייס טיים וחיכתי שיענה ולפתע פניו הופיע על המסך שלי ועלה חיוך גדול על פניי
״היי דובי!!״ הוא אמר בחיוך , סוף סוף עברית די התגעגעתי לשפה הזאת.
״אוף דניאל אני מתגעגעת אלייך״ אני אומרת בקול מיואש לחלוטין, כי זה מחרפן לדבר עשרים וארבע שבע אנגלית.
״דובי אני גם מתגעגע אלייך אבל אני גם גאה בך אין לך מושג אפילו כמה קטנה שלי״ הוא אמר והתחלתי להתרגש ומתאפקת לא לבכות
״אתה בבית? אפשר לדבר עם אמא ואבא?״ אני אומרת מנסה לזהות את המקום שהוא נמצא בו דרך המסך
״לא יפה שלי אני ישן הלילה בבסיס עם החיילים כי יש מבצעים והכנות כי יש בעיה בגבולות״ הוא אמר והדאגה החלה לטפס בגופי
״הכל בסדר דניאל?״ אמרתי שואלת והוא הנהן מחייך חצי חיוך, ויכולתי לקרוא אותו שהוא משקר אבל סמכתי עליו בעניין הצבא , הוא בחיים לא ינטוש את החיילים שלו וזה לא מעניין אותו כל הדרגות על הכתפיים , הוא תמיד אמר
״אני אלחם באש ובדם בשביל המדינה שלי ובשביל החיילים שלי״- הוא הגיבור שלי .
הרגשתי עצובה שאני לא שם איתם בארץ זאת הרגישה לי טעות לעזוב הכל ולהיות פה.
YOU ARE READING
Curiosity
Romanceמאיה קופר שון סטון שתי שמות שתי עולמות שונים לגמרי. הוא חלק ממשפחת הפשע ידועה בעולם היא ילדה טובה שבאה מישראל ללמוד בקולג׳ החלומי.
