פרק 26

4.3K 244 90
                                    

שמו של השיר זה ״דמעות בגן עדן״ שיר שמתאר אדם שעזב את העולם ומשאיר אחריו כאב גדול שאי אפשר לדעת איך להמשיך אחרי זה, אתן מוזמנות להפעיל ולקרוא את הפרק.

-נקודת מבט של מאיה-
כול הגדוד שלו עם הכומתות הסגולות על ראשיהם שמורכן לאדמה,הם סוחבים את ארון הקבורה העטוף בדגל ישראל מניחים אותו בבור הגדול שלפני כמה דקות היה ריק ..
״יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא״
הרב אומר ואני שומעת את הבכי של הוריי שעומדים לצידי ועוד שנייה נשברים לרסיסים אבא שלי בוכה ..פעם ראשונה בחיי שאני רואה אותו בוכה
״בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ״, כולם עונים אמן ורק אני עדיין מסרבת לעכל.
״בְחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן״
״אמן״ אני מלמלת בקול צרוד ושבור
הוא הבטיח שהוא יחזור הוא אמר את זה בעצמו..
״יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא״
הפסקתי להגיד אמן, אין לי אוויר, הרגשתי כאילו עקרו לי את מיתרי הקול, אני רוצה לצרוח , אני רוצה להיות איתו שם לא פה, אין לי למה להישאר פה בכלל, אין.
״לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן״
״אמן״ אבי מלמל ושילב את ידו בידי מה ששבר אותי עוד יותר
אמי החזיקה את הכומתה הסגולה שלו והצמידה אותה לליבה הכומתה שליוותה אותו מגיל שמונה עשרה ועד היום .

״יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.״
אני לא יכולה בבקשה אלוהים .
״עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן!״

CuriosityWhere stories live. Discover now