Curiosity

פרק 29

-נקודת מבט של מאיה-
הימים האחרונים של השבעה עברו והגיע הזמן לחזור לניורק
״קחי״ אמא שלי אמרה לי שמה לי משהו שמרגיש כמו שרשרת וסוגרת את כף ידי לאגרוף
״מהזה?״ שאלתי אותה פותחת את ידי ועייני נצצו שראיתי מה זה ״השרשרת של דניאל..״ מלמלתי בקול שבור והרגשתי את ידו התומכת של שון על כתפי, זו השרשרת שדניאל הכי אהב
שרשרת מגן דויד מוצפת יהלומים,הוא קיבל אותה בגיל 18 וענד אותה עד יומו האחרון
״אני רוצה שתשימי את זה לא משנה לאן תלכי״ היא אמרה בבכי וחיבקתי אותה ״שוב אותה נקודה״ מלמלתי מנגבת את הדמעה  , מביטה בלוח הגדול ומגלה שנשארו לי ולשון עשר דקות עד להמראה והגיע הזמן להיכנס למטוס.
״תסתובבי אני אשים לך אותה״ שון אמר לוקח ממני את השרשרת הסתובבתי והרמתי את שיערי והוא סגר אותה
הבטתי בה מתאפקת לא לבכות , אבל יש לי דרך ארוכה לעבור
״אני אוהבת אותכם בבקשה תהיו חזקים אני מבטיחה שאבוא לבקר לפני ההאזכרה״ אמרתי קופצת על הוריי בחיבוק מרגישה את דמעותיהם מרטיבות את החולצה שלי
התנתקנו מהחיבוק לבסוף שון לחץ לידיהם ונכנסנו אל המטוס
התיישבנו במושבים שלנו שידיי רועדות
״היי,יהיה בסדר טוב?״ שון אמר שהוא מניח את ידיו על ידיי מה שגורם לרעידות להפסיק .
עצמתי את עייני נותנת לעצמי ליפול לשינה עמוקה עד שהעשר שעות האלה ייגמרו.

-נקודת מבט של שון-

לא עצמתי עין, היא נירדמה ואנחנו כבר עוד שנייה בניורק.
עשר שעות ללא שינה,ברור שלא כי יש סיכוי גדול שמשטרת ניורק מחכה לי שם בשדה תעופה כדי לעצור אותי ולקחת אותי לכלא אטיקה
״תודה שטסתם איתנו מקווים שנהנתם והייתם לכם חווית טיסה נעימה״ לקחתי נשימה עמוקה לפני שהמטוס מגיע לקרקע
״היי..מה..השעה..הגענו?״ היא מלמלה מתמתחת בכיסא
״כן נסיכה״ לחשתי מחייך הדלקתי את הפלאפון שלי ורואה הודעה מדיימון
״אני מחוץ לשדה תעופה מחכה לך תרוץ לפני שיתפסו אותך״
״מיזה?״ מאיה שאלה וישר כיבתי את המסך לחוץ והיא הביטה בי בהבעה מוזרה
״הכל בסדר שון?״ היא שאלה עם העיניים החקרניות שלה
״כן בפעם המיליון״ נאנחתי נושק לשפתייה
המטוס נחת ונמנענו ממחיאות כפיים ויצאנו מהמטוס מהר ולקחנו את המזוודות תפסתי את ידה והלכתי הליכה מהירה
״היי לאן אתה ממהר שון אני מבינה שיש לך אימון אבל היי תרגע האימון מחר והגמר עוד יומיים!״ היא אמרה נעצרת
״יש לי משהו דחוף בבית״ אמרתי לה והיא שתקה ממשיכה ללכת מהר
הגענו ליציאה וראיתי את הרכב של אחי ורצתי שני מכניס את המזוודות לבאגז׳
״בואי״ אמרתי פותח את הדלת ונותן לה להיכנס למושב האחורי
נכנסתי לאוטו יושב ליד דיימון
״שכחתי שאתה בא איתה״ דיימון אמר בזלזול מביט במאיה דרך המראה , ״טוב תרגע יהיה בסדר״ הוא הוסיף טופח לי בכתף
״בסדר אה?בטח״ מלמלתי שלא תשמע

אחרי חצי שעה בערך הגענו לבית ויצאנו מהרכב ולא טורחים להוציא בכלל המזוודות מרוב הלחץ
נכנסתי אל תוך הבית אבי קם במהירות והבהלה ורץ לחבר אותי
״אני לא יתן להם לקחת לי אותך״ הוא לחש באוזני
״אבא,אתה מאמין לי שאני לא עשיתי את זה נכון?״ שאלתי בעצב מתנתק מהחיבוק
״אנחנו אמנם אימפריית סטון אבל אני יודע שלא הייתי רוצח אותה אני מאמין לך בן״ הוא אמר מחבק אותי שוב

״מי רצח את מי?״ מאיה שאלה והסתובבתי במהירות רואה את המבט של ההלם על פנייה
״זה לא קשור אלייך ילדה הכל בסדר תעלו לחדר״ אבי אמר והיא עקפה אותנו רצה לחדר שלי
״מאיה!״ צעקתי שאני רץ אחרייה
היא נכנסה לחדר שלי שהיא יושבת על המיטה שראשה קבור בין ידייה, ״אני מתחנן אלייך תאמיני לי שזה כלום״ אמרתי מתכופף אלייה ״תסתכלי עליי״ לחשתי והיא לא הגיבה
״מאיה..״ אמרתי בנימה קלילה
והיא הורידה את ידייה חושפת בפניי את עינייה האדומות מהבכי
״תספר לי על האנשים האלה כבר״ היא הפצירה בי
״אני לא יכול,ברגע שאני אוכל אני מבטיח שתדעי כל פרט אבל לא עכשיו,תכבדי את הבקשה שלי״ אמרתי והיא חיבקה אותי
״איבדתי כבר את דניאל,אני לא רוצה לאבד אותך״ היא בכתה בכתפי
״ יהיה בסדר..אני אוהב אותך״ אמרתי לוקח נשימה עמוקה
לפתע שמעתי יריות וצעקות של אבא שלי ואחי
רצתי אל המגירה שלי מוציא מישם את האקדח שלי
״מה קורה פה?!״ היא צעקה בהיסטריה
״תשארי פה אני כבר חוזר!״ צעקתי על מאיה המבוהלת
ולפני שיצאתי היא עצרה אותי והסתובבתי אלייה
״אתה מבטיח שאתה תחזור?״ היא שאלה בעיניים נוצצות
״אני מבטיח״ אמרתי והיא שיחררה את אחיזתה ממני ויצאתי
מהחדר רץ למטה ומתחיל לירות לכל עבר ולא רואה סימן מאחי או מאבא שלי.
זה לא סתם יום,זה לא סתם יריות,היום מלאו שש שנים לרצח אשלי מייסון, ואלה המייסונים שכל שנה באים לנקום.

-
פרק לפני אחרון😍😍😍
85 הצבעות ו20 תגובות ממשיכה!!!

יאללה להפציץ בתגובות מחכההההה