Curiosity

פרק 17

-נקודת מבט של מאיה-
״7 חיילים מגדוד צבר של גבעתי נפצעו בפעולה מבצעית בעזה מגד׳ הגדוד נפצע קשה ולא ידוע על מצבם של שהחיילים הנפגעים..״ קראתי וקראתי שוב את הכתבה . זה הגדוד של אחי דניאל , אחי נפצע קשה ואני פה.
״מאיה תרגעי תנשמי מה ישלך?״ קולו של שון הסיח את דעתי
״אני לא מחכה שבועיים וחצי״ אמרתי קמה מהמיטה לוקחת את התיק שלי והוא הביט בי מבולבל
״לא הבנתי אותך חכי שנייה תרגעי ודברי״ הוא עצר אותי וחסם את הדלת
״ראיתי עכשיו כתבה מהחדשות בארץ שלי,המצב במדינה לא טוב ואחי יצא עם הגדוד שלו לפעולה מבצעית בעזה וחיילים שלו נפצעו והוא נפצע הכי קשה!״ אמרתי והרגשתי את הדמעות עולות שוב. והוא הביט בי במבט מרחם ולא ידע מה להגיד.
״תקשיבי עכשיו 4 וחצי לפנות בוקר , אין לך לאן ללכת אני מבין אותך מאיה אבל תחשבי על זה , מחר על הבוקר אני אלך איתך דברי עם המנהל שיקדים בשבילך את הטיסה ניראה לי הוא יבין אותך״ הוא אמר מלטף את ידי מנסה להרגיע אותי
״תחזרי לישון מחר בבוקר נטפל בזה״ הוא הוסיף וחזרתי לשכב
בכיתי, בכיתי בלי הפסקה לא יכולתי להירדם
פחדתי שיקרה לו משהו ואני לא אזכה להיפרד ממנו כמו שצריך
אני חייבת לטוס אלוהים אני לא יודעת מה אני יעשה לעצמי אם יקרה לו משהו.

..

קמתי, השעה הייתה 8 בבוקר , ונכנסתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים אספתי את שיערי לקוקו לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה ושון כבר היה מאורגן , ״נצא?״ הוא שאל שבידו מפתחות האוטו שלו והנהנתי , יצאנו מהבית ונסענו לקולג׳
שהגענו ראינו את איימי וחברותיה שנעצו בנו מבטים אבל זה לא כלכך הזיז לי , הגענו למשרדי ההנהלה
״תקשיבי ותקשיבי לי טוב תכניסי אותי עכשיו לדבר איתו!!!״ צעקתי על המזכירה המזדיינת שסירבה לתת לנו להיכנס לדבר עם המנהל שטענה שהוא בישיבה,בולשיט.
היא הביטה בשון ששלח לה מבטים מאיימים
״תאמיני לי כדי לך להכניס אותנו לפני שאת תיראי אותי כועס ואת מכירה אותו טוב סוזן לא? אסור לעצבן את סטון״ הוא אמר בקול מאיים והיא ישר קמה ממקומה ונכנסה למשרד שלו בזמן שהמתנו , היא יצאה אחריי שתי דקות  ״כנסו״ היא אמרה ונכנסנו
״על מה המהומה?״ המנהל שואל לוגם מהקפה שלו ומסמן לנו לשבת, ״אני צריכה שתקדים לי את הטיסה למחר״ אני אומרת בדרישה והוא צחק , בן זונה.
״ומה גורם לך לחשוב שזה יקרה עלמתי הצעירה?״ הוא אמר ורציתי לחנוק אותו.
״תקשיב אחי בצבא הישראלי והוא נפצע קשה וזה היה בחדשות ואני חייבת לראות אותו בבקשה אם יקרה לו משהו אני ימות״ אמרתי והדמעות ברחו מעייני
״אה ..קודם כל אני מצטער..אבל זה לא באחריותי אני לא יכול להקדים לך את הטיסה מהיום למחר״ הוא אמר בקול רך יותר אבל עדיין רציתי לחנוק אותו למוות .
״אתה בטוח המנהל ג׳ורג? בטוח שאתה רוצה שאבא שלי יבוא לשכנע אותך להקדים לה את הטיסה למחר או שאני אעשה זאת בעצמי?בוא לא נשכח מי הביא אותך לתפקיד המזדיין הזה והוא עומד מולך ותאמין לי לא כדי לך להתעסק איתי..״ שון אמר לו במבט מאיים והמנהל התחיל להזיע בטירוף וידו רעדה והוא הניח את כוס הקפה על השולחן בעדינות
״חכו אני עושה כמה טלפונים״ הוא אמר בחיוך והנהנו
הוא קם מכסאו והלך לפינה הרחוקה במשרד ליד החלון ודיבר בטלפון .
״אתה אוהב לאיים על כולם..״ לחשתי בשקט והוא צחק
לא איכפת לי באיזו דרך אני אשיג את הכרטיס אבל זה בשביל דניאל, לא מעניין אותי מה שון יעשה אבל שיעשה הכל רק שאני אקבל את הכרטיס טיסה הזה.