Curiosity

פרק 25

-נקודת מבט של שון-
ישבנו בחדר שלה במיטה שאני מתעסק בפלאפון שלי והיא קוראת ספר,״זה באמת מעניין אותך?״ אני שואל חוטף לה את הספר מהידיים שלה והיא מנסה לחטוף חזרה ואני מונע זאת ממנה
״די כבר שון״ היא אומרת בכעס
״חמישים גוונים של אפור אוו..חרמנית קטנה״ אני אומר מתגרה בה
״לא כמוך״ היא אומרת עצבנית
הסתכלתי עלייה וצחקתי,  היא הבחורה היחידה שאי פעם גרמה לי לצחוק כלכך הרבה , אני לא צוחק או מחייך בדרך כלל אבל מאז היא הגיעה לחיים שלי אני חושב שהכל מתחיל להשתנות,והרגשתי שאני באמת זקוק למשהו מסוים.משהו שירפא את הכעס שאני מת לפרוק בדרך כלל בדרכים שכנראה יכניסו אותי לכלא.

החזרתי לה את הספר והיא חזרה לקרוא וכול שנייה נשכה את שפתייה
אז מאחוריי כל הדמות התמימה מסתתרת בחורה נועזת
היא לא רוצה להודות שהיא חרמנית וזה מצחיק אותי שהיא קוראת את הספר המזויף והעלוב הזה חמישי גוונים של אפור וזה מה שמחרמן אותה, אני חושב שמגיע לה פרס על זה שאני נמצא איתה באותו חדר ולא קורה לה כלום ומספר כן קורה לה משהו
רק אומר.

הפלאפון שלי צלצל וראיתי הודעה מדיימון
״עוד שעה תלך לכתובת הזאת , תל אביב ללווינסקי באזור שם כנראה יש סמטה עם קירות כחולים שם יחכה לך מישהו וימסור לך תיק שחור הכלים שם יעזרו לך״
חייכתי למסך רגוע , עכשיו אני שלושה צעדים לפניהם.

״מה יש שאתה מחייך סטון?״ היא שואלת במבט חשדני
״סתם אחת מהמועדון רוצה להיפגש,תגידי מה הסיכוי שתביא לי מפתחות לאוטו של אבא שלך?״ אני אומר לה וראיתי את המבט העצוב על פנייה , אני יודע שאני פוגע בה אבל איכשהו אני גם מציל אותה.

״לא הוא יהרוג אותי״ היא אומרת חוזרת לקרוא בספר שלה
״אני מתחנן נו תיהי ידידה טובה,אני יודע לנהוג מה ההבדל בין הכבישים פה לכבישים בניורק״ אני אומר לה והיא נאנחת יוצאת מהחדר ואחרי חמש דקות חוזרת עם מפתחות וזורקת אותם לעברי
״תודה יפה״ אני אומר לה מנשק בראש והיא חוזרת לקרוא בספר שלה.
״שון בלי שטויות עוד שעתיים הוא חוזר אני לא רוצה שידע שמישהו נהג לו ברכב״ היא אומרת בקול מזהיר ואני מהנהן
לקחתי את הג׳קט שלי ויצאתי מהבית ונכנסתי לרכב שלו
לא משתווה לרכב שלי אבל זה בסדר.

שמתי בג׳י פי אס את הכתובת , וטעיתי זה לא כמו בניורק לעזאזל, עיר מזדיינת עם פקקים מטורפים

הגעתי לכתובת ועצרתי את האוטו כמה מטרים מהסמטה שאמר
יצאתי מהרכב שמרחוק אני רואה בחור עם קפוצ׳ון כחול וגיבוי על ראשו הוא היה עם גב אליי, התקרבתי אליו
״סטון״ אמרתי בשקט והוא הסתובבת לאט
מסר לי את התיק ונעלם כלא היה
חזרתי לרכב ופתחתי את התיק ובתוכו היה שתי נשקים
ושתי סכיני מצ׳טה , חייכתי חיוך חולני מדמיין בראש שלי שאולי סוף סוף אני אזכה לחסל אותם.

חזרתי לבית ונכנסתי לחדר של מאיה ולמזלי היא נירדמה
הכנסתי בשקט את הבגדים שלי מהתיק שבאתי איתו
לתיק שהאיש מסר לי כל שיסתירו את כל הנשקים
ומעל הבגדים דחסתי את התיק גב שלי
התיק היה ניראה מפוצץ מידי אבל לא היה ניראה חשוד
״שון..״ הסתובבתי וראיתי את מאיה ישנה אבל שמעתי אותה לרגע ממלמלת את שמי
נשכבתי לצידה וליטפתי את שיערה
היא פקחה את עינייה בעייפות והסתכלה עליי
״חזרת מהר..״ היא אמרה בקול ישנוני
״לא באמת הייתי עם בחורה,הלכתי להביא משהו..״ אמרתי לה
״הבנתי,מנה עיקרית,קינוח..״ היא אומרת בעצב
״כן..זה..״ אני אומר שוב משקר לה, מעדיף לשקר לה על זה מאשר להגיד לה שהלכתי למישהי אחרת,כי אני רוצה להיות רק איתה,ליידה ולא לעזוב אותה.
היא ליטפה את כף ידי והביטה בי שוב עם העיינים האלה
״אתה חשוב לי ולא איכפת לי מה יש בנינו או מה אין שון,אתה פשוט חשוב לי ואני לא מתכוונת לעזוב אותך בחיים עד שאתה תעזוב את זה״ היא אומרת בקביעה ואז מניחה את ראשה על החזה שלי

אם לא היה לי את כל החרא הזה והייתי בחור נורמטיבי
שלומד בקולג׳ ומשחק כדורגל
סביר להניח שכבר הייתה אומר שאני ..

אני אפילו לא מסוגל להגיד את המילים האלה לעצמי.

-נקודת מבט של מאיה-
הוא אכן מיוחד במינו
הוא מטורף,חולה נפש,אדיש,קר,מניאק,ציני.
אבל הוא שון , אני רואה שיש משהו שמפריע לו להתקרב אליי
וזה בהחלט לא בגלל ג׳וני.,זה משהו אחר וסביר להניח שזה משהו רציני.
פתחתי את הפלאפון שלי וראיתי הודעה בוואצאפ שקיבלתי מדניאל ממש אחרי שהשאיר את ההודעה הקולית של אתמול וחייכתי
הוא שלח לי סלפי שלו שמאחוריו חייליו מניפים דגל ישראל
״דובי וואלה שאני חוזר אני בא עם הדגל,לא מאכזב אותכם לילה טוב יפה שלי״
ניסתי להתקשר אליו אבל הוא לא ענה לי  הוא כנראה כרגע נלחם עם החיילים שלי
מול האויבים , אני יודעת שהוא יביא גאווה
פשוט יודעת. התקשרתי שוב והוא לא ענה לי אבל הרגשתי שהוא בסדר אני לא יודעת למה אבל הייתה לי תחושה
כי אם דניאל אומר שהוא יחזור ושהוא לא יאכזב
אז הוא לא יאכזב , הוא הבטיח והוא תמיד עומד בהבטחות שלו.

״אני רעב אולי נרד למטה לאכול?״ שון שאל והנהנתי מחזירה את הפלאפון למטען , חייבת להודות לשון יש תאבון גדול יחסית לשחקן כדורגל ועוד בשתיים בלילה .

שון היה מלפניי ואני מאחוריו , שמעתי צרחה שגרמה לי למעוד במדרגה אבל גבו של שון מנע ממני ליפול
מרחוק ראיתי שדלת הכניסה לבית הייתה פתוחה וראיתי את אמי מתייפחת אבל לא יכולתי לראות מי נמצא מחוץ לדלת
רציתי להתקרב אבל שון תפס אותי ומנע ממני להמשיך לרדת

אבל אני חושבת שכבר הבנתי מה קרה.

—-

להגיבבבבב לא לשכוח להגיב ולהצביע !!!!