Who we really are

פרק 3

נקודת מבט היילי

"הייל את לא מבינה את חייבת לפתוח כזה את תמותי על זה " האנה המשיכה לחפור לי על הקיק הזה שלה . "מה זה בכלל האן?" הסתכלתי אליה "זה מן אפליקציה או אתר במחשב זה גם וגם ואפשר לדבר שם בצ'אטים בלי מספר טלפון כמו צ'אט של סקייפ .אפשר לעשות שם גם וידאו זה ממש ממש מגניב, ואת יכולה לכתוב למי שמחובר את לא חייבת להכיר אותו." סיימה להסביר האמת זה די הדליק אותי, זה נשמע ממש מגניב מעין הסחת דעת מכל מה שקורה פה.

כשהגעתי הביתה הייתי לבד האחים שלי עדיין היו בבית ספר והורי כנראה בעבודה, הלכתי למטבח ובדקתי מה אני יכולה לאכול בלי להתאמץ יותר מדי אך לא מצאתי כלום ושפניתי למתקן מים ראיתי לידו פתק מאבא עם עשרים דולר לידו. פיצה. 'היילי דארלינג , אין ממש מה שתוכלי לאכול בלי להתאמץ יותר מדי ואני מכיר אותך טוב כדי לדעת שזה מה שתחפשי אז יש לך פה כסף לפיצה , בתיאבון. האבא המגניב ביותר' קראתי וצחקקתי מעט אני חולה על אבא שלי, הזמנתי פיצה והתקשרתי להאנה.

"היי האן מה קורה?" שאלתי כשהיא ענתה לטלפון

"הכל טוב הייל מה איתך?"

"מעולה,באלך לבוא אני לבד בבית,נפתח לי קיק.אה ויש פיצה" אמרתי והתכוננתי למה שהולך לבוא עכשיו,להאנה.

"אם יש פיצה אני באה בטוח ובאמת נפתח לך קיק " אמרה ותוך כדי כבר שמעתי את הקול של המפתח כשהיא נועלת את ביתה. צחקתי וניתקתי את הטלפון בינתיים פתחתי טלויזיה, ראיתי קצת שידורים חוזרים של האנטומיה של גריי עד שנשמע צלצול בדלת, פתחתי אותה וראית את האנה היא נכנסה מהר ורצה למקלחת לסדר את השיער שלה עקבתי אחריה בשאלה והיא אמרה "אני חושבת שראיתי את השליח של הפיצה והוא נראה ממש חתיך אז..."צחקתי ודחפתי אותה הצידה במטרה לסדר את שיערי גם כעבור בערך שנייה השליח הגיע , פתחנו את הדלת והוא היה ממש חתיך ונראה די צעיר. הוא הסתכל עלינו כמו משוגעות בגלל בעיקר שהאנה עשתה לו עיניים. הוא הביא לנו את הפיצה וברח. בשניה שהדלת נסגרה פרצנו בצחוק. לקחנו את קרטון הפיצה לסלון והלכתי לחדרי להביא את המחשב, התיישבנו מול המחשב ונכנסנו לקיק הזה שלה.

ראיתי שהיא מדברת עם הרבה אנשים ושאלתי אותה״תגידי אם נגיד אני פותחת אני חייבת לשים תמונה שלי? ״

האנה הסתכלה עליי בפרצוף ואמרה ״למה לעזעאל את לא רוצה לשים תמונה?״

אמרתי לה״אם כבר לא ידעו מי אז שלא ידעו מי אני עד הסוף״ וצחקתי האנה שמעה את הצחוק שלי ומייד פרצה גם בצחוק.

שמתי תמונה של דמי לובאטו ,אני מאיהבת בה היא האיידול שלי שאפשר להתגבר על הכל, לא משנה מה . פתחתי שיחה עם האנה שהוסיפה אותי לשיחה עם עוד כמה אנשים . עם הרבה הודעות הרבה מדי "האן אתם חופרים." אמרתי צוחקת היא צחקה והעיפה מבט בשעון "פאק ארבע ורבע אני חייבת ללכת לקחת את אחותי מהבית ספר שלה" אמרה בדיוק ששמעתי את הדלת נפתחת ואת אימי נכנסת עם קמרון וליאה "היי אמא היי קאמ,לי" אמרתי להם "היי היילי , הו היי האנה" אמרה אימי וחייכה אל שתינו בזמן שקמרון וליאה פושטים על מה שנשאר מהפיצה , "היי קלייר, אני בדיוק הולכת מיה בטח מחכה , לעאה את רוצה לבוא איתי ?" מיה אחותה של האנה וליאה באותו הגיל וחברות טובות, ליאה הנהנה ושאלה את אמא "אימוש אני יכולה? " היא הסתכלה עליה בעיניים גדולות "בטח ,לכי" היא שמחה ורצה החוצה עם האנה. אני בינתיים עליתי לחדרי ופתחתי את המחשב בחדר על הקיק ,ראיתי שמישהו פתח איתי שיחה חדשה.

'היי' הוא רשם כם לו לא הייתה תמונה היה לו תמונה של כדורגל, בנים. גילגלתי את עיניי ורשמתי

'היי :)'

------------------------

תודה רבה לכל הקוראים באמת אנחנו ממש מקוות שהסיפור הזה יצליח :) תפיצו תפיצו תפיצו .

אוהבות

#MN