Who we really are

פרק 6

היום בבית ספר לא הפסקתי לחשוב עליה הלוואי שהייתי רואה אותה, מדבר איתה, שומע אותה.

מכירים את זה שאתם רוצים שהיום יעבור מהר אבל הוא עושה לכם דווקא ולא זז ככה היה לי היום הרגשתי שהזמן לא זז .

מה שעזר לי להתגבר על היום זה להיזכר בשיחה שלנו מאתמול, שלי ושל אייץ׳

H: בן כמה אתה

K: לא מבזבזת זמן אה? 17 ואת?

H: אויש נו סתום וגם 17

K: אותו גיל זה טוב מה את עושה?

שאלתי אותה מנסה לקבל רמז שמי היא או מה היא , גיחחתי לעצמי על המחשבה הזאת .

והשיחה המשיכה

(אני לא יעתיק את כל השיחה כי יש אותה בחלק הקודם*הערת הכותבת)

בוקר*של אותו היום

קמתי לבשתי את הבגדים הרגילים שלי גינס משופשף וחולצת וי כחולה (כל יום הוא מחליף ג'ינס וצבע

חולצה כן?😂*הערת הכותבת)

שמעתי את דן מצפצף ירדתי למטה "היי אחי מה קורה?" שאל

"אחלה " עניתי בחוסר עניין

"אחי אתה מת שמעתי מימשהו שבריטני רוצה אותך ואני מתכוון לא בתור בן זוג"

"מעולה לי אחי " צחקתי צחוק מזוייף למה לעזעאל היא כזאת זונה

. אני לא גיי פשוט אני אוהב בנות עם כבוד ואני לא יגיד שלא שכבתי עם הרבה בנות ושאני מתכוון הרבה זה הרבה ואני נהנה אבל בתור בת זוג אני רוצה מישהי מיוחדת.

"אוי שיט דן אני מאחר לשיעור סע יותר מהר"

"למה אכפת לך?"

"כי המורה אמר שהוא ישעה אותי פעם הבא שאני מאחר ואתה יודע מה אבא שלי חושב על זה "

"אה נכון" אמר והתחיל לנסוע ממש מהר .

איך שהגענו לבית ספר קפצתי מהאוטו ורצתי לשיעור למזלי הגעתי כמה דקות לפני המורה ואז נזכרתי ששיט אני יושב לידה היום .

השיעור התחיל והיא לא הגיעה יש חשבתי לעצמי אולי היא לא באה היו... פתיחת דלת קטעה את המחשבה שלי והיא שם.

היא דיברה עם המורה כמה דקות ואז התקדמה לכאן גאד הריח שלה לא לא מה אתה עושה תפסיק חשבתי לעצמי.

היא באה לשבת ואמרתי לה "עכשיו את גם מאחרת? את מתדרדרת צ'ילי .

"1 סתום ו 2 קןראים לי היילי דונאלד דאק״ השיבה

"אוו מישהו פה רגיש בזמן הזה של החודש ״ אמרתי לה בעוקצנות זה היה נראה כאילו היא לא הולכת לענות ואז איך ששתקנו המורה אמר "מסטר טיילור ומיס סמית לא לדבר בשיעור "

"זה היא/הוא דיבר/ה!"

אמרנו ביחד ,גילגלתי עיניים .

*צלצול *

יש סופסוף נגמר השיעור יצאתי החוצה ובריטני נדבקה אליי ונמרחה עליי אני יכול להישבע שהבגדים שלה נהיים קצרים יותר כל יום.

נתתי חיבוק אחים לבנים שניפגשנו והם התחילו להתרברב על הבנות שהם עשו ואני גם הצתרפתי לשיחה וסיפרתי להם והם הריעו לי ואמרו כל חצי דקה "כל הכבוד גבר"

"איזה כיף לך אחי"

"היא שווה"

וחייכתי אליהם וצחקתי איתם כאילו כיף לי לדבר על זה .

סוף סוף אפשר ללכת הביתה לדבר איתה, נכנסתי הביתה לינה עמדה במטבח, מבשלת. עלית לחדרי נשכבתי על מיטה עם הלפטופ. היאמחוברת.

H : היי מה הולך?

K: בן אדם

H: אוח, אז מה קורה?

K: החיים

H: סתום.

K: סתמתי.

H: סבלתי היום בבית ספר ותה?

K: ...

H: ?

K: ....

H:טוב נו מה?!

K:אמרת לי לסתום לא? אז אני סותם

H:~אתה לא סותם, אתה סתום. אתה יכול לדבר ~מגלגלת עיניים

K: אם ככה היה ממש מעצבן בבוקר ואז אחר כך היה לי יותר נסבל והיה לי אימון פוטבל ואז הלכתי אכול בקפיטריה והיה היום אוכל ממש מגעיל

H: אמרתי תדבר לא תחפור

K: אז צאתי מהבית ספר לקנות איזה בורקס או משו טעים בחנות שליד אבל השומר לא נתן לי לצאת אז התעצבנתי עליו

-H התנתקה מהשיחה-

צחקתי, הצלחתי לשגע אותה. בטעות אבל עדיין, היא ממש חמודה. הלכתי למטבח לקחת איזה טיף ועליתי חזרה לחדר החלטתי לכתוב לה ולהתנתק שנייה אחר כך.

K: נכון שאני קול?!

וזהו היא התנתקה .

כל הלילה חשבתי עליה , על איך שהיא מדברת , על איך שהיא בטח חמודה שהיא כועסת ועם המחשבות האלה נרדמתי

*צלצול טלפון*

״הלו ״ אמרתי בקול ישנוני

"אחי איפה זה תורך להסיע אותי היום"

"אה שיט אני חמש דקות יוצא "

התארגנתי לצאת , ניכנסתי לאוטו ונסעתי לדן

"סופסוף הגעת "

"מה לעשות שלא התעוררתי"

"טוב לא משנה כולה בית ספר"

"כן" אמרתי צוחק מה"בדיחה" הלא מצחיקה הזאת

איך שהגענו לבית ספר בריטני חיכתה לי בשער עם בגדים יותר קצרים מבדרך כלל .

דן הסתכל עליי בציפייה אז פשוט שמתי יד על הכתף של ברינטי וסוג של חיבקתי אותה והלכנו לכיתה

מולי עברה היילי וכלכך רציתי שזאת תהיה היא במקו ... מה אני שונא אותה למה שאני ירצה אותה איתי איכס מכוערת מסריחה שכמותה ואז אמרתי לה

"את מתקלחת לפעמים"

היא עשתה פרצוף נגעל ואמרה

"יותר ממה שאתה זה בטוח" צחקה והלכה