Fake

פרק 1

״שים עליה עין בוריס״ המבוגר האחראי פה אמר על אחד מהמאבטחים להביט עליי עין.
כאילו שאברח בחייאת.

הוא התקדם אליי בצעדים גדולים ומפחידים. ״תרימי את הידיים, היום את יוצאת.״
הוא אמר בתוקפנות.

״אח״ מילמלתי בכאב בזמן שלא אכפת לו גם אם אדמם למוות.
״קומי״ הוא דרש, תופס בידי בכוחניות שאפילו הוא לא שם לב אליו. ״שחרר,אני אקום לבד אני נראת לך בת ארבע?״ אמרתי בגילגול עיניים.

״אני רוצה לדבר עם מורל גירית״ דרשתי בחוצפה לדבר עם היועצת של המופרעים. לא מגיע לו כבוד. הוא התנהג אליי במשך שנה שלמה בגועל, שנה שלמה של כאבים. שנה שלמה שבכיתי, צעקתי, צרחתי, שנה של ייסורים.

״אחר כך״ הוא ענה בזילזול.
״אני רוצה עכשיו לדבר איתה!״ אמרתי בכעס ובייאוש.

״אני פה! הכל בסדר״ קולה של מורל גרם לי להירגע ולשקט נפשי בלב. המלאך השומר שלי.

״אתה יכול לצאת אדוני.״ מורל אמרה לבוריס בנימוס.
הוא הינהן במהירות ויצא כלא היה. ״מה מתוקה? היום את יוצאת מפה! את זוכרת את התוכנית?״ היא שאלה והביטה לתוך עיניי. והרגשה של התקווה בלב גרמה לי לצרוח משמחה.
״אני זוכרת, מחר בלילה בשעה אחד עשרה אני אבוא לחדר שלך, ומשם תקחי אותי ליאכטה.״ אמרתי כמו תוכי את התוכנית שהתאמנו ובעיקר חשבנו עליו חצי שנה.

״אוף אני אתגעגע עלייך! את הבן אדם הכי טוב בעולם שהכרתי בחיי!״ אמרתי, כי אני יודעת שמחר כבר לא הראה אותה לעולם.
״גם אני אתגעגע אלייך המון יקירה שלי! את הבן אדם הכי מוטעה בעולם יפה שלי! לא מגיע לך להיות פה! למרות שהכרנו רק שנה, אני יודעת עלייך הכל מתוקה שלי ואני יודעת כמה את ילדה מדהימה, ותזכרי שבחיים אל תתני למישהו להוריד מערכך! כי בעולם האמיתי שתצאי אליו מחר, ינסו אנשים להוריד ממך ומערכך ותאמיני לי בחיים לא פגשתי בחורה כמוך!״היא אמרה וחיבקה אותי ישר. ואני כמובן בחזרה.

מורל היא היועצת בית הספר למופרעים. כולם אבל כולם אוהבים אותה ומעריכים אותה והיא כמו אמא בשבילהם. כך היא אמרה לי. היא סיפרה לי שהיא עזרה לאחדים ביותר לברוח מפה, כאלה שבאמת סתם הסתבכו בשטות והגיעו לפה בטעות. כמוני. היא טובה בזה. היא מוחקת מסמכים, העדויות הכל. ובכללי היא הבן אדם הכי מושלם שהכרתי.

״מורל, היא צריכה לצאת, הילד החדש צריך להכנס לפה.״ המנהל נכנס ואמר מבלי שום טאקט ונימוס.
״ביי מורל״ מילמלתי ויצאתי מהחדר המחניק הזה ברוך השם.

עצרתי במקומי וראיתי המון נערים ונערות שממש הפחידו אותי כי הם נראים מופרעים אמיתיים.
הם הביטו בי ובחנו אותי מכף רגל ועד ראש.

התכווצתי במקומי במבוכה והמשכתי ללכת לכיוון השני.
מנסה להכיר את המקום ולחפש את חדרה של מורל שאהיה מוכנה לתוכנית.

״ילדה״ מישהי גבוהה, בלונדינית עם רגליים ארוכות ובקיצור החיקוי המושלם לפאקצה.
״יש לי שם..״ מילמלתי.
״מה אמרת מפגרת?״ היא שאלה בקול גבוה יותר.
״מה את רוצה?״ שאלתי חסרת סבלנות מחכה לשמוע מה גרם לה לעצור אותי.
״תרגעי כולה רציתי לדעת מה נתנאל מצא בך שלא בי.״ היא אמרה בזילזול והעיפה את שיערה לאחור.

שמו גרם לחלחלה אצלי בבטן. הכל, הכל בגללו. באשמתו.
כל השנה הזאת גרמה לי לשנוא אותו עד כאב.
מזל שלא הראה אותו יותר.

״סיס בואי היא לא מעניינת״ חברתה של הפאקצי אמרה ומשכה בידה קדימה.

גיחכתי והמשכתי להתקדם במסדרונות, שנערים לא מפסיקים להסתכל עלי ולסרוק. אף פעם לא אהבתי שסורקים אותי.
זה תמיד גורם לי להרגיש מכוערת. אני לא יודעת למה.

״בובה!״ אחד הנערים צעק לי והביט בי כמו אנס, לא שכל השאר לא היו דומים אליו..
התחלתי להתקדם יותר מהר, ראיתי פינה ריקה בלי אף אחד והתקדמתי אליה במהירות בזמן שסרקתי את כל המסדרונות וראיתי את חדרי ואת חדרה של מורל.
בדיוק כמו שרציתי ותיכננתי.

הגעתי לפינה ומבלי שום התרעה ,מישהו דחף אותי לקיר במהירות ונצמד אליי מבלי עדינות, ״כמה שהתגעגעתי לאישה הכי יפה בעולם.״ לחישה צרודה ומוכרת הצרידה את אוזניי וצימררה את גופי משנאה.

——
אני יודעת שהפרק הראשון לא כל-כך מובן ומעניין אבל בהמשך הפרקים אתם תבינו והכל יסתדר וכמו שהבטחתי הם יהיו יותר מעניינים ומושקעים! ♡