יעוד המלך • Mate To The King

פארה

"אוו - פאק זה כואב," אני נוהמת, משפשפת את פנים ידי. העור מעקצץ ומאדים באיטיות.

"זה למה רוב הקשתים לובשים שריון על הזרועות שלהם. זה לא רק קישוט."

"טוב אז אני יכולה לקבל שריון?"

"לא."

"למה לא?"

"בגלל שאני יודעת שאת קשוחה יותר מזה."

אני מתרגזת מעט ומותחת חץ נוסף. זה לוקח די הרבה מאמץ למתוח את המיתר ויש לי רק שניות בודדות לכוון לפני שאצבעותיי מחליקות.

אני מכווצת את שפתיי בעצבנות כשהחץ עובר את מטרת העץ. פנים ידי כואב.

"טוב לפחות היית קרובה יותר מהפעם הקודמת," המלכה זרי ממלמלת.

"כן, אני לא בדיוק מצטיינת בקשתות, אבל אני יכולה להשתמש בחרב למען האמת - לא אני בעצם יותר טובה עם שתי חרבות קצרות - איך קוראים לזה?" אני שואלת.

היא מעוותת את פניה. "אני לא זוכרת את השם. זאת בחירת נשק לא רגילה, אבל יותר נפוצה בקרב בנות."

אני מקמטת את מיצחי. "למה את אומרת את זה?"

היא נאנחת. "מיה אהבה לשחק איתם כשהיא היתה צעירה," היא ממלמלת, מורידה את מבטה לריצפה.

אני מתכווצת. מה אני עושה עכשיו?

תשני את הנושא.

"המיועד של המלך ג'קסון הוא טוב מאוד עם קשת, את חושבת שהוא יוכל ללמד אותי?" אני שואלת.

"אני מניחה. הם יחזרו מחר אבל הם לא ממש עומדים לאמן אף אחד. זאת העבודה שלי עכשיו," היא נאנחת, משפשפת בחוזקה את מיצחה.

אני לועסת את פנים הלחי שלי מעט. "אני מבטיחה שאני לא מנסה להיות קוץ בתחת."

חצי חיוך עולה על שפתיה. "אני יודעת."

"אז אם אני לא מתאמנת עם המלך ג'קסון אז זה אומר שאני לא צריכה להתתאגרף עם האידיוטים האלה יותר?" אני שואלת.

"לא בקרוב. אם את מספיק טובה אני אולי אתחיל להביא לוחמים שיתאמנו איתך אבל בסופו של דבר את תהיי חייבת להתאגרף שוב עם הצעירים בקבוצה שלך - בתקווה שאז הם יהיו מספיק מנוסים כדי שלא נצטרך לדאוג שתהרגי אותם בטעות," היא ממלמלת.

סוף סוף, חשבתי שאני אתקע עם החארות המפגרים האלה לנצח, אדריאל נוהם.

אני לא מאמינה שאני עומדת להתאמן עם המלכה זרי, היא פאקינג אגדה!

אני משתמשת בכל השליטה העצמית שלי כדי לשמור על עצמי רגועה. פחדתי כשהיא באה אבל עכשיו אני כל כך מתרגשת שאני בקושי יכולה להשאיר את זה בפנים. אפילו כשהיא מלאה באבל ומותשת, היא עדיין הדרקון העוצמתי היותר שקיים.