יעוד המלך • Mate To The King

קיין

"אלים יש לכם ספרייה שלמה בתוך הראש?"

קיילה ציחקקה. "זה לא כזה מסובך. זה רק דורש תירגול."

"כן אני לא חושב שאני אי פעם אוכל לזכור את כל זה אפילו עם עשרות שנים של תירגול."

"הקעקועים הקסומים של האותיות הרומיות עוזרים. המלכה סיירה ואני באות מאותו השבט ושם ידע מוערך יותר מכל דבר אחר אז יש לשתינו קעקועים של חוכמה," היא מספרת לי.

אני מקמט את מצחי. "חשבתי שיש קעקועים רק למנהיגי השבטים?"

"הייתי מנהיגת השבט למשך יותר משנה בזמן שהמלכה סיירה בנתה מחדש את כס המלכות שלה."

עיניי מתרחבות. "את לא רק בת אחת עשרה?"

היא מהנהנת בראשה לחיוב. "עוד שבועיים שתים עשרה," היא עונה.

"אז מי המנהיג עכשיו?"

"אחי. הוא לקח את הפיקוד כדי שאני אוכל להתאמן תחת ג'יילן."

"היי מה קורה כאן?"

מבטי עובר למיועדת שלי בדלת. הגבה שלה מורמת וחיוך משועשע על שפתיה.

"אני לומד מלא דברים חדשים, כמו איך שמסתבר שקיילה היתה מנהיגת השבט כשהפכת למלכה."

"היא עדיין מנהיגת השבט, אחיה רק מחליף אותה עד שהאימונים שלה יסתיימו," היא מסבירה.

אני מעוות את פניי. "טוב לילדה בת אחת עשרה יש יותר אחריות ממני באופן רשמי."

סיירה מטלטלת את ראשה מעט עם צחוק קטן. "אז איך הוא קיילה?" היא שואלת.

"יותר טוב, הארס כמעט נעלם עכשיו," היא אומרת.

"סוף סוף, נמאס לי לשבת בחדר הזה כבר," אני נאנח.

קיילה מחייכת. "אתה יכול לעזוב אם אתה רוצה. אני אגיד לג'יילן שאתה בריא."

"אלים תודה לך. כיף לדבר איתך אבל יש יותר מידי דם ומוות במקום הזה," אני ממלמל בזעף.

סיירה לועסת את שפתה התחתונה ומסתכלת סביב. "לצערי זה עוד היה נורא יותר. בפעם הראשונה במאות האחרונות, יש לנו מספיק מרפאים שיטפלו בפצועים."

"למה אתם נשארים כאן אם כל כך מסוכן?"

"כי כאן-"

"- קיילה את יכולה לעזוב עכשיו," סיירה קוטעת אותה לפתע ואני מקמט את מצחי.

היא מהנהנת בראשה ונותנת לי חיוך קטן לפני שהיא הולכת, ידיה שלובות מאחורי גבה. אני מסתובב לעבר המיועדת שלי עם מבט שואל.

"על מה לעזאזל כל זה היה?"

"זה סיפור ארוך במיוחד שישאיר אותך עם יותר מידי שאלות ואני לא רוצה להתחיל את זה עכשיו. אני אסביר לך הכל בבוקר, אני מבטיחה," היא אומרת במהירות.