this is my life- אלו החיים שלי

עונה 2 פרק 5

נקודת מבט של ליאם

אני כל כך מצטער על מה שעשיתי אני לא יודע מה חשבתי למרות שזה לא היה ממש אני הייתי תחת השפעה של האלכוהול ודניאל פשוט ניצלה את זה אני לא רוצה לחשוב אפילו מה אמבר עושה לה עכשיו.

הגעתי לבית החולים עם הבנים ורצתי לקבלה

"היי את יודעת איפה החדר של אשלי קאוול?" שאלתי בלחץ

"כן חדר 107 תכנס מהר לפני שתאחר את הלידה" האחות אמרה הנהנתי ורצתי הבנים חיכו בחדר המתנה ואני נכנסתי לחדר בפראות

"אשלי את בסדר אני כל כך מצטער" אמרתי והיא לא ענתה ישבה שם עם דמעות ובהתה באוויר

"ליאם אני חושבת שכדאי שתצא" מיה אמרה מנסה לדחוף אותי החוצה

"לא! אני לא יוצא אני רוצה ליהיות בלידה של הבת שלי" צעקתי ואשלי הסתובבה אלי וראיתי עצב בעיניה

"צא מפה עכשיו!!!" אשלי צעקה עם דמעות שהתפרצו שוב על פניה

"אשלי בבקשה תני לי להסביר!" צעקתי חזרה

"ליאם היא עוד שניה יולדת והמצב הזה לא טוב לה תצא!" מיה אמרה שוב

"לא! אשלי תקשיבי, אני השתכרתי יותר מידי במועדון ולא הייתי אני דניאל פשוט קפצה עלי בנשיקה ודאגה שיצלמו אותנו היא ניצלה אותי אשלי בבקשה אני אוהב אותך" אמרתי עם דמעות והיא התחילה לבכות חזק יותר

"אתה לא חושב שזה קצת לא אמין?!" היא אמרה מנסה לדבר חלש יותר

"אשלי זאת האמת גם אם היא נשמעת לך לא אמיתית אני אוהב אותך ואת הבת שלי שעוד שניה יוצאת אני מבטיח לך שאני לא אוהב את דניאל בכלל ואמבר כבר בדרך אליה" אמרתי והתקרבתי אליה יותר

"אני מקווה שהיא לא תעשה משהו שהיא תתחרט עליו" מיה מלמלה ואשלי סימנה לי להתקרב

"אתה מבטיח שזאת פעם אחרונה ליאם? כבר לא נישארו בי כוחות" היא אמרה וניגבה את הדמעות החדשות

"אני מבטיח לך! בבקשה תסלחי לי!" אמרתי והתקרבתי אליה וסגרתי את המרחק שהיה בינינו רק הראשים שלנו רחוקים זה מזה

"פשוט תחזיק לי את היד" היא אמרה וניסתה לחייך הצמדתי את המצחים שלנו וריסקתי את השפתיים שלי על שלה נשיקה חמה ואוהבת כאילו לא נפגשנו שנים וגם לא רציתי שתיגמר עוד שנים.

"אחמ אחמ אני לא רוצה להפריע אבל אשלי את עומדת פאקינג ללדת אני קוראת למיילדת" מיה אמרה ויצאה מהדלת בריצה והשאירה אותנו לבד

"אני אוהב אותך אשלי" אמרתי וליטפתי לה את הפנים

"אני אוהבת אותך" היא אמרה ופתאום צרחה מכאב

"יש לי ציר אני חושבת שהיא עוד שניה יוצאת" היא אמקה מתנשפת

"היי אני פה איתך תלחצי כשיש לך ציר אני כאן" אמרתי מרגיע אותה והיא הנהנה

המיילדת נכנסה לחדר במהירות עם מיה והתחילה ליילד את אשלי זה היום המאושר בחיי טוב חוץ מהחלק של האיומי רצח של אמבר. שקעתי במחשבות עדיין מחזיק לאשלי את היד עד ששמעתי קול בכי קטן שהעיר אותי

"מזל טוב יש לכם בת!" המיילדת אמרה ונתנה לאשלי את הילדה. שלי.

"אני אקרא לה לילי" אשלי אמרה והסתכלה עלי לאישור

"אנחנו ניקרא לה לילי" אמרתי מאשר את דבריה

עכשיו אני באמת דדי דיירקשן.

לקחו את התינוקת לחדר תינוקות אשלי נירדמה ואני והבנים הלכנו לחלון של החדר תינוקות כדי לראות את לילי הקטנה.

נקודת מבט של אמבר

אני עוד שניה מגיעה לדניאל הו היא לא יודעת מה מחכה לה היא הולכת להצטער על מה שהיא עשתה.

בטח אשלי כבר ילדה אני מקווה שהכל בסדר למרות הכל.

החנתי את האוטו ויצאתי ממנו בעצבים לא דפקתי על הדלת פשוט נכנסתי בפראות לבית שלה וראיתי אותה יושבת מול הטלויזיה הדלוקה ומתעסקת עם הפלאפון.

"היי את!" צעקתי והיא קפצה במהרה בבהלה

"מי את? ומה את עושה פה?" היא שאלה כאילו היא לא יודעת למה אני פה

"אני חברה של אשלי אישתו של ליאם זה שאת חולמת שיחזור אליך אבל נחשי מה הוא נשוי ובדיוק עכשיו נולדה לו ילדה שממש לא ממך" אמרתי והתקרבתי אליה אני לא מתכוונת להרביץ לה רק להפחיד אותה קצת טוב אולי רק סטירה אף אחד לא מת מזה

"א-אני לא מפחדת ממך!" היא אמרה בגימגום

"מה שתגידי פשוט תגידי לי דבר אחד" אמרתי

"מה?" היא שאלה

"למה? למה עשית את זה הוא אוהב את אשלי ומאושר איתה את כמעט הרסת את מה שהם בנו ביחד את לא יכולה לקפוץ ככה סתם על אנשים" אמרתי טיפה יותר חלש

"אני רציתי שיחשבו שחזרנו חשבתי שהוא אוהב אותי ושאין לו חברה או יותר נכון אישה" היא אמרה וריחמתי עליה ליאם בחיים לא יחזור אליה

"אז יש לו והם מאושרים ביחד והוא בחיים לא יחזור אליך אז תתרחקי מהם ותגידי לפאפרצי שזה לא נכון" אמרתי ויצאתי מהבית שלה לפני שאני באמת מתפוצצת ונותנת לה סטירה.

"המשימה הושלמה" אמרתי לעצמי ונכנסתי לאוטו בדרך לבית החולים