this is my life- אלו החיים שלי

עונה 2 פרק 17

נקודת מבט של מיה:

אני וזאין הגענו לכפר הנופש שלנו בהוואי נדהמתי למראה עייני הכל היה ירוק דשא שמפוזר על כל המקום ציפורים בשמיים ובקטות מעץ שמקיפות את המקום בין כל בקתה לבקתה יש מפל מים זה מדהים! ועוד לא ראיתי את הים שמאחורה.

"זאין זה מושלם!" צעקתי וקפצתי עליו בחיבוק

והוא רק חייך

"הכל בשביל היפה שלי" הוא אמר ונישק אותי.

זאיו לקח את ידי והוביל אותי לבקתה שהיה רשום מעליה בגדול "קבלה".

"היי אפשר לעזור לכם?" שאלה אותנו גברת אדמונית בשנות השלושים שעמדה בקבלה

"כן, הזמנתי חדר" זאין אמר

"מה שמך?" היא שאלה

"זאין.זאין מאליק" הוא אמר את זה יותר בשקט כדי שלא יתעוררו מהומות פתאומיות ויפריעו לשבוע וחצי שלנו פה.

"הינה המפתח שלך תהנו" היא אמרה הושיטה לו את המפתח וחייכה חייכנו בחזרה ויצאנו משם

"חדר מספר 37" קראתי את מספר המפתח שהיה מחובר למפתח עצמו

"זה שם" זאין אמר והצביע על ביקטה שניראתה גדולה ומשני צדדיה היו מפלי מים ודשא עם פרחים כמו מהאגדות.

נכמסנו לבקתה זה היה נראה מבפנים כמו ארמון אבל שעשוי מעץ על המיטה היו מונחים ורדים וסלסלת פירות מהודרת היה ג'קוזי שחיכה לנו במרפסת ובדיוק מול הבקתה היה ים שהיה לבן כל כך ונקי הכל היה מושלם.

זאין קפץ על המיטה נשכב ותפח על המקום לידו סימן לי לבוא קרוב אליו

הסתכלתי עליו מחוייכת והתיישבתי לידו הוא קם וחיבק אותי מאחור תוך כדי שהוא מדבר לי באוזן

"את יודעת, אני הבן אדם הכי מאושר בעולם הזה" הוא אמר והפסיק

"למה?" שאלתי מגחכת

"ובכן אני מודה כל יום על זה שפגשתי אותך במקרה את זוכרת את היום ההוא? אז כן זה היה היום המאושר בחיי אני אוהב אותך ואני שמח שאת אשתי ותיהי איתי כל חיי" הוא אמר ואני חושבת שאפילו זלגה לי דמעה קטנה מהעין.

הסתכלתי עליו בחיוך כל כך גדול הוא לא מבין עד כמה אני אוהבת אותו. הוא רכן לכיווני מתכוון לנשק אותי הסתכלתי על שפתיו והוא על שלי ומיד נישק אותי ברעבתנות.

הוא התחיל להוריד לי את החולצה כך גם אני ושנינו נשארנו עם בגדים תחתונים

הייתי מעליו לא נפדרת משפתיו לשניה אך פתאום הוא עצר הסתכלתי עליו בבלבול

"מה קרה?" שאלתי לא מבינה

"אני. אני לא יכול" הוא אמר והחיוך ירד מפניי

"למה? מה קרה?" שאלתי שוב

"אני פשוט מפחד אני מפחד לפגוע בך" הוא אמר והתרככתי

"זאין אני אוהבת אותך ורוצה אותך אני בוטחת הך במאה אחוז אז אל תדאג אוקי?" שאלתי והוא הנהן

"אוקי" הוא נאנח חייכתי אליו ונישקתי אותו שוב הוא התחיל להוריד לי את הבגדים התחתונים ואתם יודעים מה קרה כבר

כך נרדמנו אחד בזרועות השניה.

קמתי בבוקר והייתי מבולבלת זאין לא היה לידי במיטה רק פתק וורד הרמתי את הפתק וקראתי

"בוקר טוב בייב אני מניח שכבר קמת יש לך ארוחת בוקר שמחכה לך על השידה השניה יצאתי לקניות חסרים לנו דברים אחזור הכי מהר שאני יכול. אוהב(;.

חייכתי כשסיימתי לקרוא את הפתק בהחלט עשיתי בחירה טובה נכנסתי למקלחת התרעננתי צחצחתי שיניים ופנים התלבשתי ואכלתי את מה שזאין הכין טעים. אחרי שסיימתי לאכול זאין בדיוק חזר קפצתי עליו בחיבוק והוא נישק אותי בחזרה

"איך היה?" הוא שאל

"טעים מאוד. אני אזכור את זה שאתה יודע לבשל" אמרתי והוא צחקק

הוא ישב בשולחן ואכל את הצלחת שהוא שמר לו הסתכלתי עליו אוכל וחייכתי אני מאושרת.

ושניה אחרי זה עלתה לי בחילה זאין הסתכל עלי בדאגה ורצתי לשרותים בהחלט לא דרך טובה לפתוח איתה את הבוקר.

אוקיי בנות סליחה על האיחורים תאשימו את הלימודים שלי אני הכי משתדלת שאפשר אני הגעתי למסכנה שעוד כמה פרקים מסתיימת העונה  ואני גומרת את הסיפור הזה ומתחילה חדש הסיפור כבר התחיל לשעמם תגידו לי מה דעתכן. מקווה שנהנתן אוהבת<3